לפני כשנה מסרתי הרצאה בפני בני תורה ודיברתי על כך שבין הזמנים הינו זמן גדול וחשוב מאוד. הסברתי שמאחר ואין סדרי ישיבה – חשוב שכל בן תורה ידאג לעצמו לסדר לימוד, כדי שלא יאבד חס וחלילה את כל ההתעלות שספג ב׳זמן׳ ויהרוס אותה במחי יד.
כדי לעודד את העניין ולהכניס חשק ללמוד גם בימי בין הזמנים, המלצתי באותה שיחה לקחת מסכת, פרק, הלכות, מוסר או כל דבר תורני – ולהציב יעדים עד סוף בין הזמנים. הדגשתי בפניהם כי חשוב שזה יהיה לימוד שמושך את הלב שיסייע ללמוד עוד ועוד ולהגיע ליעד הנכסף.
מספר חודשים לאחר אותה שיחה הוזמנתי למסור שיחה בעיר התורה והחסידות בני ברק. לאחר השיחה ניגש אליי בחור ישיבה שנראה על פניו עמל ודבק בתורה הקדושה ואמר לי: "הרב, אתה חייב לשמוע סיפור מדהים על הכוח של לימוד תורה בבין הזמנים". היסיתי אוזן בסקרנות.
"לפני מספר חודשים", פתח הבחור, "הרב מסר שיחה בה דיבר על מעלת לימוד התורה בבין הזמנים וכמה חשוב לעשות סדר יום בנושא. כששמעתי את הדברים, הרהרתי ביני לבין עצמי, איזה יעד אני יכול לכבוש עוד? גמרא אני לומד, הלכה אני לומד, גם על מוסר אני לא מוותר, חיפשתי משהו שלא התעסקתי בו עדיין כלל. לבסוף החלטתי לעסוק בנושא פאה וכלאים והתחלתי ללמוד מצוות התלויות בארץ. כך אט אט התחלתי לקנות בקיאות בהלכות הללו, כולל משניות ומשנה ברורה.
"וכעת לחלק המדהים", הוא המשיך. "בסוף בין הזמנים יצאנו כל המשפחה לטייל בצפון הארץ. ישבנו מעט בכנרת, עשינו מסלולים ואטרקציות, ובסוף היום החלטנו לצאת לסיור באחד השדות הסמוכים למקום. כשהגענו, הבחנו בקבוצה של חקלאים עומדים ומדברים. לא ארך זמן רב עד שהגיע אלינו אחד מהם. דמותו הייתה עטורת זקן, כיפה גדולה לראשו, הוא נראה יהודי תמים ועובד ה׳. הוא שאל לשלומנו ושאל אותנו אם אנחנו רוצים לטעום משהו. כמובן שלא סירבנו והלכנו בעקבותיו לעבר המטעים, כדי לטעום מפירות ארץ הקודש.
"תוך כדי הליכה", מספר לי אותו בחור ומנסה להכניס אותי כמה שיותר לאווירה, "החקלאי היישיר את מבטו עליי, הסתכל לי בפנים ושאל אותי: ׳מה אתה אומר, צריך לעשר את הפירות האלה או שאין צורך משום שהפירות הללו לא נכנסו לבית?׳. עוד לא הספקתי להשיב לו על שאלתו והוא המשיך לומר לי באותה נשימה: ׳תגיד לי, אתם בחורי הישיבות שלומדים תורה וגמרא, לומדים את נושא הלכות תרומות ומעשרות, פאה, כלאים, או שרק אנחנו החקלאים היחידים שלומדים את זה?׳.
"אמרתי לו, היה רגוע ידידי, גם את זה אנחנו לומדים ואני יכול להיבחן על כך. כששמע את הדברים מיד קפץ והחל לשאול אותי: ׳אתה יודע מה זה עוללות?׳ כמובן שעניתי בחיוב ופירטתי על בהרחבה על הנושא, שלמדתי אך ימים ספורים קודם היציאה לטיול המשפחתי.
"אותו חקלאי התרגש עד דמעות והמשיך לשאול אותי על הלכות תרומות ומעשרות וכלאים. כל פעם התפלא מחדש על התשובות המלאות שעניתי לו. הוא הביא לנו שפע של פירות, ישבנו, אכלנו ונהנינו. כשבאנו להיפרד, שאל אותי החקלאי לשמי ונפרדנו לשלום".
לא עברו כמה ימים ואותו חקלאי שלח מישהו להציע שידוך לאותו בחור – בתו שלומדת בסמינר מהשורה הראשונה בירושלים. מפה לשם החלו בירורים, עבר שבוע והשידוך נסגר בשעה טובה ומוצלחת.
לאחר החתונה החליט השווער לפתוח כולל ללימוד הלכות תרומות ומעשרות בירושלים, בעקבות מה שראה כצורך שכל בן תורה יעסוק בהלכות אלו הנוגעים מאוד לליבו. בראשות הכולל העמיד את חתנו הצעיר.
הכולל גדל והתפתח עם הזמן והגיע לכמות מכובדת של אברכים, כשבראשם עומד בחור צעיר, כשכזכור, גם השידוך וגם הכולל, התחילו בהלכות תרומות ומעשרות שנלמדו בימי בין הזמנים.
זה כוח הלימוד בבין הזמנים. הציבו לעצמכם יעדים, כבשו מטרות ותראו תוצאות במהירות רבה. בהצלחה!
(הרב חיים זאיד בקהילה ב אב תשפ"ג הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])