'לארץ ישראל'? התפלאו החברים בכיתה.
'לעזוב ארץ מולדת, בית ומשפחה, סביבה וחברים, וללכת אל הכלום והבלתי נודע שבארץ הקטנה והנידחת הזו? האם השתבשה עליך דעתך??' לא היססו חלק מהם לברר בדאגה כנה…
מייק היה אז נער צעיר שעמד לסיים את חוק לימודיו בתיכון היהודי המקומי שבגולדס-גרין, אנגליה. כל חבריו לכיתה ולשכבה המשיכו את לימודיהם במוסדות שבהם הקודש והחול היו מעורבים, ואילו הוא – חשקה נפשו בתורה, ובתורת ארץ ישראל דווקא…
גם ההורים ניסו לעצור אותו מחלומותיו המוזרים, תיארו בצבעים עזים את הקשיים שבהם הוא עלול להיתקל. דיברו על השנים החשובות שבהן הוא צריך לרכוש מקצוע, להתכונן לחיים, ולא לבזבז את זמנו אי שם בארץ לא זרועה… אבל גם הם הבינו בסופו של דבר שאי אפשר לעצור אותו. ראו את הלהט שבער בליבו, חשו את התשוקה העזה שפיעמה בו לזכות ללמוד בישיבה קדושה של ממש, ולא סתם אלא בישיבה שנמצאת באווירה המחכים של ארץ הקודש, ונתנו את הסכמתם לרעיון הבלתי שגרתי.
מזוודה גדולה. בגדים ארוזים ונפנוף אחרון של פרידה. מייק עלה לאונייה והפליג ארצה, מאושר עד גדות מול התגשמות חלום חייו. בכיסו מידע על כמה וכמה קרובי משפחה שיוכלו לארח אותו ולסייע לו בשלבי ההתאקלמות הראשונים בארץ, ובליבו תקווה ענקית – – –
ולא העלה בדעתו שהוא נמצא רק בתחילתו של מלול מלא מהמורות וקשיים…
*
'דחו אותך שלוש פעמים, ארבע, חמש… תקלוט שאין לך סיכוי…'
'חבל על המאמצים ועל הניסיונות שלך, מייק. תחזור לאנגליה, תיכנס לאוניברסיטה. אתה לא מתאים לישיבה, לא תצליח להתקבל כאן לשום מקום'.
אלו היו התגובות שהוא שמע סביבו. בחור שבקושי מבין את השפה, שלא יודע מאיזה צד להסתכל בדף הגמרא, ובתמימותו מנסה להתדפק על דלתותיהם של ראשי ישיבות ומבקש שיקבלו אותו…
והלב שלו, הלב שהיה מלא בכל כך הרבה תקוות, נשבר והתנפץ בכל פעם מחדש.
ובכל זאת, הוא לא אמר נואש. לא היה מסוגל לחשוב על הרעיון של חזרה לאנגליה בידיים ריקות.
'לפני שאתה מרים ידיים, שווה לך לנסות את מזלך אצל רבי אליהו לופיאן, המשגיח של ישיבת כפר חסידים', לחש אחד הידידים באוזניו, 'הוא יבין לנפשך, ואולי יסכים לקבל אותך לישיבה שלו…'
מייק שמע וקיבל, אבל לא מיהר לארוז תרמיל ולצאת לדרך. 'שב תלמד כמה דפים של גמרא, תעשה לפחות איזושהי היכרות עם הסוגיות. אתה צריך להגיע מוכן אל המשגיח. להראות לו שיש לך ידיעות', יעצו לו.
והוא מלמד, חזר ושינן את הדפים הראשונים של מסכת ביצה, וזה לא היה קל בכלל. וכעבור מספר ימים עמד בלב פועם מאחורי דלת ביתו של הרב לופיאן.
*
מול דמותו ההדורה ומבטו הנעים של המשגיח נמס ליבו של מייק. סיפר קצת על עצמו ועל התיכון היהודי שבו למד עד כה, תיאר איך חשקה נפשו ללמוד תורה ואיך עזב ארץ ומולדת, והעז להביע את משאלתו לזכות ולהתקבל לישיבת כפר חסידים.
המשגיח הגיב במאור פנים, וכצפוי, הציע למייק לומר חידוש כלשהו מהמסכת שבה הוא עוסק.
'לא זכיתי ללמוד עד היום גמרא בדרך שבה לומדים בישיבות', התנצל מייק במבוכה, 'ובכל זאת, את חמשת הדפים הראשונים של מסכת ביצה אני יודע'.
'נו, חמישה דפי גמרא זה דבר גדול', עודד המשגיח את רוחו, והחל לשאול אותו שאלות פשוטות מתוך הסוגיות הראשונות שבמסכת ביצה.
אבל מייק – – –
לשונו דבקה לחיכו מרוב התרגשות, ומוחו הפך להיות ריק וחלול לגמרי. כל מה שלמד וחזר ושינן לקראת המפגש עם המשגיח – נעלם ונשכח ממנו לגמרי מרוב החיל והרעדה שאחזו בו.
והמשגיח ממשיך לנסות במילים רכות, מלטף את כתפו בחיבה, משתדל לנסוך בו עוז ותעצומות.
לבסוף אמר לו הרב לופיאן: 'הבה ואשאלך, בני היקר, שאלה פשוטה מתוך דברים מפורשים שנאמרו במשנה הראשונה של המסכת. מה עושים בביצה שנולדה ביום טוב?'
אבל לרוב התבהלה שאחזה בו, לא הצליח מייק להיזכר אפילו במידע הפשוט הזה. מה, מה באמת עושים בביצה שנולדה ביום טוב??
ורבי אליהו שוב שואל, מבטו רך ומתחשב: 'אמור נא לי, יקירי. מה עושים בביצה שנולדה ביום טוב?'
מייק, מייק הנבוך והמבולבל שלא זכר מילה וחצי מילה מכל מה ששינן בימים האחרונים, נענה והשיב בפשטות: 'עושים ממנה חביתה'…
רגע של הלם.
המשגיח רבי אליהו לא קיבל מעולם תשובה מהסוג הזה. גם הבחורים החלשים ביותר מתוך אלו שהגיעו אליו למבחן, לא הפגינו בורות מדהימה כל כך.
ובכל זאת – – –
'אני מקבל אותך לישיבה, מייק. מקבל אותך בזכות אהבת התורה העצומה שיש בליבך'. אמר לו המשגיח ולחץ את ידו. 'אומנם התשובה שלך לא הייתה נכונה כלל', הוא הוסיף, 'אבל אתה נראה לי בחור בעל שכל ישר, וכשתהפוך בעזרת ה' לתלמיד מן המניין בישיבה שלנו, תדע לענות לא רק על השאלה הזו אלא על עוד רבות אחרות…'
לא רק בשורה טובה, גם מחמאה זכה מייק לקבל באותו ערב. מילים טובות שליטפו את נפשו ורוממו אותה.
הוא מסוגל. אפילו המשגיח מרגיש וחושב כך. הוא אומנם מגיע מרקע שונה כל כך, עומד בקו ההתחלה וכולו תוהה ומבולבל, אבל המשגיח אומר שיש לו אהבת תורה ושכל ישר- – –
והוא באמת היה מסוגל. והשקיע את כל כוחו ואונו בלימוד התורה הקדושה. והתקדם בצעדי ענק והפך להיות תלמיד חכם ממש. וידע לענות לא רק על שאלתו הראשונה של רבי אליהו, מה עושים בביצה שנולדה ביום טוב, אלא ידע את כל סדרי נשים ונזיקין, בעל פה, עם רש"י ותוספות…
*
בית כנסת באחת משכונותיה של תל אביב. מנין יהודים שהתאסף לתפילת מנחה.
דפיקה קלה על הבימה, הגבאי המסור, ר' מנשה, מבקש להודיע כי מכיוון שמגיד השיעור הודיע שאינו יכול להגיע, לא יתקיים היום שיעור המשניות הקבוע שבין מנחה למעריב.
בין המתאספים לתפילה היה גם אברך בני ברקי, הרב א' יוטקובסקי שנקלע במקרה אל בית הכנסת הזה. כשהוא שמע את ההכרזה על ביטולו של השיעור, ניגש אל ר' מנשה הגבאי והציע את עצמו כממלא מקום. חבל שיהודים טובים יבטלו את הקביעות שלהם ללימוד תורה.
התפילה הסתיימה, השיעור החל, אך מהר מאוד הבחין הרב יוטקובסקי כי מרבית היושבים מולו אינם מצליחים לרדת לעומקם של דברים. המשניות שבהן הם אחזו באותו זמן היו באחד הפרקים הקשים ביותר בסדר 'טהרות', ורק אחד מבין המשתתפים, יהודי מבוגר ונשוא פנים, גילה הבנה והתעניינות רבה, הקשה ושאל, ביקש להבין וללבן כל פרט.
ובתום השיעור, כשלחץ הרב יוטקובסקי את ידיו של אותו תלמיד חכם בלתי מוכר שהתברר כי שמו מיכאל, הוא זכה לשמוע את סיפורו של מייק – – –
מייק שלפני שנות דור היה מלא באהבת התורה אבל ריק מידיעתה. מייק שהפך לרבי מיכאל וזכה להקים משפחה לתפארת ולהעמיד שלושה עשר ארזים בכרם בית ה'.
(מתוך 'משמרת השלום', מעובד ע"פ הספר 'לחנך בשמחה' של הרב זילברשטיין)
זה הלא פסוק מפורש!! 😉
"חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים" (תהלים פד' יב') מי שהולך אחרי השי"ת בלי חשבונות מרויח