רבנו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" זצ"ל מביא מעשה המוכיח, כי אפילו גוי שעשה מעשה רע – לבסוף מקבל את עונשו מאת הקב"ה:
יהודי עשיר מאוד הוצרך לנסוע לרגל עסקיו. הוא חיפש מורה דרך שיוליכנו על החמור למחוז חפצו ושכר חמר גוי שהתמצא בדרכים והסכים להובילו תמורת תשלום הגון. אך החמר הרשע חמד את כספו של העשיר והערים עליו.
במהלך הדרך הוביל את היהודי למקום מבודד ושם איים לרצוח אותו ולשדוד את כספו.
אמר לו העשיר היהודי: "דע לך כי כתוב בתורתנו הקדושה שופך גם האדם באדם, דמו יישפך, אל תחשוב שלא ייוודע הדבר, כי סוף דבר הכל נשמע".
הגוי שמע וצחק, לעג בליבו לדברי היהודי, שהרי אין שם איש ואיך יוודע כי הוא רצח את העשיר? "מי יעיד בי?" שואל הגוי את היהודי בנימה מבודחת.
"רואה אתה את העוף הזה העומד כאן בסמוך?" שאל היהודי – "עוף זה – הוא שיעיד עליך, "כי עוף השמים יוליך את הקול". צחק הגוי הרשע והרג את היהודי, טמנו בחול ונטל את הממון הרב שהיה בצרורו, בלי להותיר עקבות לפשע הנורא.
לא עבר זמן רב, והחמר העני התפרסם כעשיר גדול ובזכות הונו נעשה מקורב למלכות עד שהפך להיות משנה למלך, יושב ראשונה במלכות.
הוא אף הוזמן לסעוד עם המלך מידי יום. באחד הימים, הגישו לפניהם למאכל עוף מיוחד ולא מוכר. התעניין המלך בשם העוף החדש ומששמע המשנה למלך את שם העוף נזכר שזה בדיוק שם העוף שאמר לו היהודי שיעיד עליו.
צחק הגוי לעצמו: "הנה, במקום שהעוף יבוא ויעיד עלי, הולך אני כעת לאוכלו…"
המלך ראה אותו צוחק ושאל לסיבת הצחוק. "אה… אדוני המלך, רק נזכרתי במשהו שהצחיק אותי".
"ובדיוק את זה אני רוצה לשמוע!" התעקש המלך. חשב הגוי בליבו: נו… וכי מה אכפת למלך על איזה יהודי שנהרג?! הוא ממילא שונא את היהודים…
פתח את פיו וסיפר למלך את שארע באותו יום רחוק, שפעם הוביל את העשיר הגדול של העיר וכשהגיעו למקום סתר קם עליו להורגו, ואמר לו היהודי: העוף הזה יעיד על מעשיך… "והנה עתה צחקתי כאשר ראיתי שמגישים לנו לאכול את אותו עוף", סיים הלה את סיפורו.
המלך היה חכם יותר והחל לחשוב כי לא לחינם זומן להם העוף משמים. כנראה הקב"ה במכוון גידל את אותו חמר עני ורומם אותו עד שיאכל על שולחני ויספר את הסיפור, כדי שאנקום בו את נקמת אותו יהודי שהרג על לא עוול בכפו.
קרא המלך לחייליו וציווה לאסור את המשנה למלך. לאחר מכן שלח לקרוא לבני העשיר היהודי ולאימם האלמנה, וגילה להם כיצד נרצח ראש משפחתם…
הוא מסר להם את כל כספו של הגוי שהתעשר מכספי אביהם ודן את החמר הרשע למוות בתליה בסמוך לביתם, כדי לנקום בכך את דם הנרצח.
כך גלגל הקב"ה את עונשו של הרוצח שיקבל את המגיע לו, כי כל מעשה נשקל ונמדד ואין שכחה לפני ה'. מעשה נפלא זה מחזק בליבנו את הידיעה שהקב"ה צופה ויודע את כל מעשינו ומחשבותינו. עלינו לעורר בנו את החשיבות של עשיית רצון ה', וכך לא נכשל בשעת ניסיון ולא נכנע לתאוות ולארציות של העולם הזה, ונזכה תמיד להביט אל הארץ המובטחת לנו בעולם העליון.
'האור לחיים' פרשת לך לך תשפ"ד