הרב בנימין גולד
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כ"ה, כ"ב)
פירש רש"י: "דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות".
בספר 'אוצרות התורה' הביא שאלה קשה שהקשה מרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, בשמו של מרן ר' יצחק בלאזר מפטרבורג זצ"ל, מגדולי תלמידי מרנא האור ישראל מסאלנט: הרי אמרו חז"ל ש'רשעים יצר הרע שופטן' (ברכות סא, ב) ופירש הגר"א שהרשעים יצה"ר מנהיגם ומדריכם והם ברשות לבם.
והקשה ר' איצלה, שלכאורה אם כן היה צריך היצר הרע לפעול, שהרשע יחזיק בכל עוז ברשעו ולא יתחרט על מעשיו, וכיצד זה אמרו חז"ל שהרשעים מלאים חרטות (נדרים ט, ב)? כיצד יתכן שהיצה"ר שמפתהו לעבירה מניחו להתחרט עליה ושב ומפתהו ומניחו שוב להתחרט?
אלא שכבר אמרו חז"ל שאחד משמותיו של היצה"ר הוא 'שונא' (סוכה נב, ב), וכתב ה'חובת הלבבות' (שער יחוד ה' פ"ה) שהיצה"ר הוא השונא היותר גדול שיש לו לאדם בעולם. טעות היא לחשוב שכל מטרתו של היצה"ר היא להחטיא את האדם, מטרת היצה"ר גם להחטיאו וגם להזיק לו ולאבדו כליל, כשונא וכאויב, והואיל וכך הוא מפתהו לעבירה כדי לאבדו מן העוה"ב, ולאחר מכן מביאו לחרטה, כדי לאבדו גם מהנאת העוה"ז שבעבירה, וכך הוא מאבד את הרשע משני העולמות.
מוסר השכל גדול לכל אדם! היצר מפתך לעשות עבירה, ומדמיין לעצמך את ה'הנאה' העצומה כביכול שתהיה לך, אבל ידוע תדע כי הוא לא יתן לך את זה, הוא יאכיל אותך את העבירה ולא יתן לך ליהנות ממנה, מיד יכניס בכליותיך הרהורי חרטה עד שתרצה להקיא את העבירה, מלבד זה שכל הנאות העולם הזה הן דמיון העובר כרגע, אז גם אדם לא יהנה וגם יסבול הרהורי חרטות! זה הוא יצר הרע ששונא לאדם!!
להבין עד כמה אין משמעות כלל לחיי עבירה ללא רוחניות, אספר כי לפני כמה שנים באחד מכלי התקשורת החילוניים, חגגו את יום הולדתו של הגאון הצדיק הרב אורי זוהר שליט"א, שזכה להגיע לגיל גבורות 80 שנה עד מאה ועשרים. בתחילת הראיון איתו הם ברכו אותו לרגל יום הולדתו ה-80, ואז אמר להם הרב זוהר: "יום הולדת 40!". הם תמהו בפניו, והסביר להם כי בגיל 40 זכה להכיר את בוראו, ומאז חייו חיים, ומרגיש ש-40 שנות חייו הראשונות שהיו בלא מצוות, אמונה ודת, לא היו חיים! והתווכחו איתו שבכל אופן, הרי הוא היה אומן מוכשר, וזה תרם לו להגיע למה שהגיע ועוד שלל טענות, משראה שאינם מרפים לו על מה שמחשיב את חייו רק מאז שהכיר את בוראו, ענה להם בשנינות אופיינית: "טוב, אתם יודעים מה? בשבילכם יש לי היום יום הולדת של 40 ועוד 40!".
בליל שבת ניגשתי לרב זוהר לאחל לו מזל טוב על היותו בן 40 ועוד 40 וכו', ואז אמרתי לו שאני רוצה להביא לו ראיה לדבריו מפרשת השבוע שעבר, שיש בזה יסוד עצום לכל מהלך החיים!
בפרשת חיי שרה מוזכרת פטירתה של שרה אמנו: "ויהיו חיי שרה מאת שנה ועשרים שנה ושבע שנים", וכתבו במדרש באסתר רבה (א, ח) 'רבי עקיבא היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים, רצה להעירם ולכן החליט שיאמר להם דבר תורה יפה – אמר: מפני מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא כך אמר הקב"ה תבוא אסתר בתה של שרה אמנו שחיתה שבע עשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה' עד כאן דברי המדרש, ובאמת מדרש פליאה שמעורר כל אחד מנמנומו להבין מה נאמר כאן?
והתמיהה הגדולה שמתעוררת כאן ומעוררת ישנים – הרי כמו שאסתר היתה בתה של שרה אמנו, היא גם היתה בתו של אברהם אבינו, ואברהם הרי חי מאה שבעים וחמש שנה, ולמה לא מלכה אסתר על מאה שבעים וחמש מדינות כמי חיותו של אביה אברהם אבינו? שאלה מעניינת מאד שראיתי ששואל הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל.
והוא מביא תרוץ נפלא ביותר מאחד מגדולי הדורות הקודמים, שמעו טוב!
התשובה לכך, כי גם אברהם אבינו חי רק מאה עשרים ושבע שנה! כיצד?
אומר המדרש (בראשית רבה סד, ד) "בן ארבעים ושמנה שנה הכיר אברהם את בוראו", רק בגיל ארבעים ושמונה הכיר אברהם את בוראו, מאז היו חייו חיים עיליאיים, מעתה אם נוריד ממאה שבעים וחמש שנה, ארבעים ושמונה שנה, הרי שאברהם אבינו חי מאה עשרים ושבע שנה כימי חיי שרה! פלאי פלאים!
ואמרתי לרב זוהר, כי הנה ראיה ברורה לדבריו, שחיים ללא רוחניות אינם חיים! אין להם משמעות של חיים! גם ההנאות שהיצר הרע מפתה את האדם – הוא לא נותן לו להנות מהן, זה חיים ללא משמעות כלל!!
ראיתי שהגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א מביא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שתמיד היה מתאר את ההבדל בין יעקב לעשו, שהנה עשו היה איש יודע ציד איש שדה, לבוש הוא במיטב המלבושים, קדמת האופנה, אפוד מגן, כלי נשק, בקיצור נראה טוב ומושך, כל ההנאות שבעולם יש לו, כל התאוות בידיו לעשות, שום דבר לא מגביל אותו, ולעומתו יעקב איש תם יושב אהלים, עדין, לבוש בבגדים פשוטים, לא נראה מרשים בבגדיו, יושב כל היום בבית המדרש ולומד, שום הנאות של עולם, שום מסעדות יוקרה, שום טיולים חובקי עולם, בקיצור 'תקוע' כביכול בבית המדרש…
נו החלש בכח שכלו ומפרה בכח דמיונו, הרי מיד ימשך לדמות העשירה מלאת העונג והתאוות של עשו, אבל מה אומרת התורה בהמשך, שמעו נא טוב! "ויבא עשו מן השדה והוא עייף" – אתם שומעים? אחרי כל התאוות, אחרי כל האפשרויות, מה קרה מזה בסוף? – "ויחזור עשו מן השדה הוא עייף" – בסוף היום לא נשאר מכל הנאותיו כלום!!! הוא עייף, נמרח על המיטה ללא שום טעם בחיים ללא שום הנאה, למה הוא צריך לקום מחר שוב!!! אבל יעקב בסוף היום, חוזר חיוני ועירני יותר מתחילת היום, נפשו שבעה, מלאה טוב הוא כולו מסופק ומלא אושר, ורק מחכה לעוד יום של מילוי תענוגות הנפש… לא יאומן כמה עצום הוא היסוד הזה, היצר הרע שונה לאדם לא נותן לו אף ליהנות מחטאיו…
אם נשכיל להטמיע זאת בלבנו ואז בע"ה – יכולנו!