איתא בגמרא (ברכות ד, ב): "כל האומר 'תהילה לדוד' בכל יום שלוש פעמים הרי זה בן העולם הבא.
ביאר הפני יהושע: מדוע אנחנו לא עובדים את ה' כראוי? אנחנו עסוקים ראשינו ורובינו בפרנסה, כי בטוחים אנו שהפרנסה באה מהשתדלותנו. אבל אדם האומר "פותח את ידך" שלוש פעמים ביום ומתכוון למה שאומר, יודע שהוא שהפרנסה באה מהקדוש ברוך הוא, וכל עבודתו לפרנסתו אינה אלא בגדר השתדלות. וממילא, לא ירמה במסחרו והיושר יהיה נר לרגלו. אדם כזה יודע כי מספיקה השתדלות נורמלית של שמונה תשע שעות ביום.
לאחר מכן נשארים לו כארבע עשרה שעות ביממה. מתוכם שבע שעות לשינה נותרו עוד שבע שעות. שעה וחצי לתפילות ונשארו חמש וחצי שעות ללימוד תורה, וגם אם יש לו צורך ללכת לבנק וכדומה עדין נותרו ארבע שעות ברווח ללימוד התורה. ואדם שלומד תורה ברצינות כמה שעות בכל יום וגם מקיים את מה שלומד, בוודאי שיהיה הוא בן העולם הבא.
ובענן פרנסה מן השמים: מסופר על בעל ה'בית הלוי' שפגש פעם באחד מתלמידיו לאחר תקופה ארוכה שלא נפגשו.
שאל אותו ה'בית הלוי': מה אתה עושה?
ענה: אני מנהל עסק, וברוך ה', פרנסתי מצויה.
לאחר כמה דקות ניגש אליו, ושאלו שוב: מה אתה עושה.
– אני מנהל עסק, וברוך ה', העסקים משגשגים. חשב שהרב כנראה לא שמע מקודם את דבריו.
לאחר כמה דקות, שוב ניגש הרב ושאל: מה אתה עושה?
– כבר אמרתי מקודם לרב כי אני מנהל עסק.
– כן, שמעתי היטב את דבריו. אבל אני שואל אותך מה אתה עושה, ואתה עונה לי מה הקדוש ברוך הוא עושה… הפרנסה היא משמים והיא מעשה ידיו של הקדוש ברך הוא. אבל אני שאלתי אותך מה עם הלימוד שלך? מה עם קביעת עיתים לתורה? מה עם היראת שמים שלך? מה עם תפילותיך?
(מתוך ומתוק האור הגדה של פסח)