שח הגר׳׳א דיסקין שליט׳׳א: סיפר לי חכם אחד שהזמינו אותו פעם לומר שיעור בישיבת בין הזמנים לבחורים בגיל ישיבה קטנה. לאחר השיעור נגשו הנערים לשאת ולתת עמו בעניין השיעור, ובין הנערים היה נער שהיה כבד פה וכבד לשון והיה מגמגם מאוד בדיבורו, אך לאחר זמן ומאמץ גדול שמע ממנו שתי קושיות, וראה שזכה לכוון לקושיות של הפני יהושע ושל רבי עקיבא איגר.
הוא התפעל מאוד מכוחו של הנער וסיפר את הדברים למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. ומרן הגיב על אתר: "סי איז פשוט, סי איז פשוט" [=זה פשוט מאוד, ואין כל תמיהה בדבר]. תמה אותו ת"ח ואמר לרבנו: "אני כל כך התפעלתי שבחור בגיל שלו הפליא להקשות קושיות חמורות כאלו, והרב אומר שזה פשוט?!
ענה לו רבנו: "דע לך, שכל נער בגיל ישיבה קטנה שלומד ברצינות יכול להגיע לדרגה כזאת בלימוד, אך יש מעכב גדול לזה, והוא חטא הלשון. כשאדם מטמא את פיו בדבריו אסורים, בזה הוא מאבד ומשחית את דרגתו בתורה. אך נער זה שהוא מגמגם מאד, הרי בעל כרחו אינו נכשל בדיבורים אסורים, כי הרי קשה עליו מאוד הדיבור, וממילא פיו נשאר בטהרתו. ואם כן אין זה פלא שזכה לכוון לקושיות חמורות של הפני יהושע ורבי עקיבא איגר.
(פרקי אבות – על פי דברי מרן רבנו הגראי׳־ל שטינמן זיע"א)