רבותי, מתחילים חורף חדש, שנה חדשה, התחלה חדשה, אנחנו אחרי שמחת תורה, בואו ניקח חומש בראשית ונלמד חומש רש"י, וזה יביא שמחה. נלמד את הפסוקים הנעימים של בריאת העולם 'מעשה אבות סימן לבנים'.
באים עלינו הלילות הקדושים של החורף, נתחזק בספרי מוסר והשקפה ונזכור כמה חסדים הקב"ה עושה איתנו עכשיו גם ברגעים אלה.
אני רוצה לספר משהו ששמעתי השנה בחול המועד סוכות. פגשתי יהודי שהיה בן בית אצל ר' אביגדור מילר זצ"ל. פה באמריקה הוא היה מהגדולים של אמריקה – ובפרט כשמדברים על השקפות חיים, שהיה לו השקפה מיוחדת וברורה. על ר' אביגדור אפשר לדבר ולדבר… ולא לסיים…
והוא סיפר לי שלר' אביגדור היה נכד שנסע לארץ ישראל – נראה לי שנסע בשביל הבר מצוה ונעבעך הוא נפטר בארץ ישראל. ר' אביגדור נמצא באמריקה והנכד נפטר בארץ ישראל.
ורצו שהוא יספיד בטלפון בזמן הלוויה. צריכים להכיר את ר' אביגדור מילר להבין מה קרה פה. הוא שאל, מתי תהיה הלוויה? באמצע הלילה? אני צריך לישון שבע שעות בלילה, וזה חוק ולא יעבור. אני לא הולך לקום באמצע הלילה. אם תרצו תביאו עכשיו טייפ ואני יקליט את עצמי ואת זה נוכל לעשות, אבל יהיה מה שיהיה שבע שעות אני צריך לישון'.
ככה היה ר' אביגדור, עם הבהירות בחיים שלו.
הוא הקליט את עצמו, ובכה והספיד עם מאמרי חז"ל והצדיק על עצמו את הדין ומשם הלך למסור שיעור חומש רש"י. כדומה זה היה ליל שישי.
סיפר התלמיד לא רק שהשיעור היה ממש רגיל אלא היה שיעור שמח עם ווערטלאך גם כן. הציבור חשב שכנראה היה טעות ובמקום שהנכד נפטר יכולת לדמיין שהרגע הוא התבשר שהנכד התארס.
מיד אחרי השיעור הוא ניגש לר' אביגדור, ילמדנו רבנו איך עושים את זה? רבש"ע מה הפשט בזה?
אמר לו ר' אביגדור מילר זצ"ל, אני רוצה שתדמיין דבר כזה: יש לך בנין באמריקה, בית שלך, יש לך דיירים והם משלמים לך שכר דירה כל חודש, ויהי היום ובעל הבית יושב שבעה, קרתה טרגדיה אצלו. אבל באמצע השבעה הגיע סוף חודש היום שמשלמים שכירות.
מה אתה חושב, האם אותו בן אדם שיושב שבעה והוא אבל עם קריעה, האם הוא יקח את הכסף, את הדמי שכירות או שהוא יזרוק אותו לפח כי הוא באמצע שבעה עכשיו?
בוודאי שיקח!! איי, אתה בצער. צער הוא צער אבל הכסף ממשיך לזרום, איך אחד קשור לשני?
אני רוצה שתבינו, אמר הרב מילר, אכן הקב"ה מביא צער לבן אדם, אבל באותו זמן הוא ממשיך לשלוח חסדים. אני חי, אני רואה, אני שומע ומריח, אני יכול לזוז, אני יכול לאכול, ללמוד. האם אני יגיד רבש"ע לא מעניין אותי שום חסד. תשים את הכל בצד! נתת לי פאטש (סטירה) אני לא רוצה לדעת מכלום. אבל באותו זמן שקיבלת פאטש אני ממשיך לשפוך עליך חסדים.
אין בן אדם שיאמר.
לא.
עכשיו לא מעניין אותי חסדים.
מאוד קשה מה שקורה בארץ ישראל, אבל רבותי עלינו לדעת שהחיים שלנו זה לא רק המאורע שקרה פה. יש גם את זה. וזה מאוד קשה, זה ניתוח מאוד כואב, אבל זה לא רק זה, יש הרבה דברים טובים שהקב"ה נותן לך. אתה חי, יש לך כסף, יש לך ילדים, יש גם פחד אבל זה לא רק הפחד, אי אפשר לשכוח מכל החסדים.
אל תהיה כעת המן שאומר "וכל זה אינו שווה לי" – יש לי את הפחד – אז רק בזה, אני מתעסק רק בנייעס ואני מפחד עד שזה יעבור.
יהודי לא מתנהג ככה. באותו זמן אנחנו אמורים לחשוב כמה חסד יש לנו כל הזמן.
(אסדר לסעודתא)