סיפר מרן פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א (במאמרו השבועי פרשת ראה תש"פ): "…ושמעתי על הגאון ר' אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, שכאשר שמע שבנו נהרג על קידוש ה' עם שאר אחינו בית ישראל בחורבן הנורא של יהדות אירופה, הצדיק דין שמים עליו ובירך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ונשא משלו בפני תלמידיו שרבים מהם שתו את כוס התרעלה ואיבדו את יקיריהם במלחמה, ואמר: אם היו מבשרים לי עכשיו שבני מצוי עתה בקומה העליונה של הבית, והבית מלא כל טוב, ולא חסר לו מאומה, אלא שדלת הבית נעולה ואין בידי האפשרות להיכנס פנימה ולחזות בעיני באושרו של בני, מכל מקום הייתי שמח שמחה גדולה ועצומה על חייו המאושרים, ואם כן כך יש לנו להתנהג בשעה זו, שהלא אנחנו מאמינים כי הקדושים הללו שרויים במחיצתו של הקב"ה, בתענוגי עולם האמת, ואם כן אף שרחוקים אנו מהם והדלת סגורה בעדנו, מכל מקום יש לו לשמוח שמחה גדולה ועצומה בשמחתם שזוכים לרב טוב הצפון בעולם הבא".
**
סיפר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי, ששמע פעם מפי רב זקן מרוסיה, שהיה מעשה בעשרה יהודים באחת העיירות אשר נתפסו למטרת שמד, ונתנו להם שהות של חמשה ימים להימלך בדעתם ולהחליט האם הם מוכנים להשתמד רח"ל, ובאם יסרבו – יצאו להריגה.
ביום החמישי ערכו כל יהודי העיירה עצרת בבית הכנסת, והתפללו שהיהודים העצורים יעמדו בנסיון ויהיו מוכנים ליהרג על קידוש ה', ובלבד שלא ימירו דתם. הם גם הדליקו תשעה נרות נשמה כנגד תשעה מתוך עשרת העצורים, שכלפיהם בטוחים היו שיעמדו בנסיון, אך האיש העשירי היה בן יחיד לאביו ולאמו, ואביו היה איש פשוט ובעל עגלה במקצועו, ולכן שיערו בנפשם שהוא לא יוכל לעמוד בנסיון ולא ימסור את נפשו על קידוש ה'.
והנה, לפתע פתאום שמעו קול בכי עז מעזרת הנשים, והיתה זו בכיית אמו של הבן היחיד, כשהיא קוראת ומתחננת שידליקו נר נשמה עשירי גם בשביל בנה, והיא אף מתפללת שבנה יחידה ימסור את נפשו על קידוש ה' וח"ו לא יתפתה להשתמד.
כעבור זמן מסוים הגיע שליח שהביא את גופות היהודים שמסרו נפשם על קידוש ה', ובראותם זאת – געה כל העם בבכייה גדולה.
באותו רגע מיהרה אמו של הבן היחיד לרדת מעזרת הנשים ואזרה עוז ואומץ לזהות את ההרוגים, וברגע שראתה שגם ראשה של בנה היחיד נמצא ביניהם – מיד החלה לרקוד בשמחה גדולה. (מתוך "שאל אביך ויגדך" ח"ג עמו' ר"ח)
אוצר פנינים ועובדות חלק ג'.