ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים (י, לג).
חז"ל דרשו מפסוק זה, שבאותו היום שנסעו מהר סיני, נסעו בשמחה, וברחו משם כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא יוסיף לנו עוד מצוות, ולכך ניתנה להם פורענות, שאלמלא זה היו נכנסים מיד לארץ ישראל.
מי שיודע ערך כל מצוה ומצוה שאין לה סוף? הרי שהוא ירוץ על כל דבר מצוה! וישמח כמוצא שלל רב. שבחם של ישראל נאמר "לא הביט עוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" בני ישראל מקיימים את המצוות בשמחה ובתענוג גדול, שלא נראה בהם שום עמל בקיימם המצוות.
ידוע מאמר חז"ל: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', ויש לתמוה, הרי אם רצה לזכות אותם, היה לו להוריד מהם תורה ומצוות כדי שיוכלו לעמוד בעשייתה וקיומה ויוכלו לקיימה בנקל?
וורט נפלא אמר בזה מרן רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל, הקב"ה רצה לזכות את ישראל במצוות, כדי שירבה שכרם וזכות קיומם, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות בכל הליכותיהן, בכל מעשה שעושים נתן להם מצוה, מקימתם בבוקר ועד השינה בערב, ריבה להם מצוות בכל דברים שאדם עושה ממילא לצרכיו, וכגון קשירת נעלים שאדם בין כך עושה, נתן בזה מצוה לקשור ימין תחילה, אח"כ אדם שוטף ידיו, נתן להם מצוה של נטילת ידים, וכן הלאה, נתן להם מצוות במעשים הפשוטים שעושים בין כך למילוי צרכיהם, ובזה ריבה להם תורה ומצוות, וזיכה אותם בריבוי שכר גדול.
אדם שמייקר כל מצוה ביודע ערכה וטובה, הרי שכל מעשה קטן שעושה ויש אפשרות לעשות ולקיים בו מצוה הרי הוא עושה זאת בשמחה גדולה, ותמיד מחפש עוד ועוד מעשים ומצוות לשעות רצון ה' ולזכות בשכר הגדול השמור לעושי מצותיו.
ענין זה של רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, נאמר גם על כל אחד ואחד מישראל, שכל הרוצה לזכות את הרבים, ירבה לעצמו תורה ומצוות ובזה יזכה את הרבים, ונביא בזה מעשה נפלא עד מאד על אחד מקברניטי האומה היהודית בדורות האחרונים, שהלך בדרך זו וזכה לזכות את ישראל באופן שכמעט ולא היה לפניו:
הגה"צ רבי שלום צבי הכהן שפירא זצ"ל הביא מעשה שסיפר מרנא החפץ חיים זיע"א:
החפץ חיים סיפר על חסיד אחד שרצה לזכות את ישראל, וחישב מחשבות כדת מה לעשות למען זיכוי זה, חיפש ומצא שעליו לנסוע לעיר הבירה במדינה ידועה שישראל מרובים בה בריבוי אוכלסין, ושם ישפיע על ההמונים בדרשותיו.
אמר ועשה, טרח הרבה וחפש עד שהגיע לבסוף למחוז חפצו, נכנס לבית המדרש הגדול והחל נושא מדברותיו בין מנחה למעריב, מתפללי בית הכנסת החלו לרטון ולהתרעם מה רצונו של המגיד הזה כאן, הרי כל מטרתו וחפצו הוא שנשלשל לו כמה פרוטות בקערה למחייתו, כמנהג רבים מן המגידים בעת ההיא, הבה ניתן לו איפוא את הממון ויניחנו לנפשנו. שמע החסיד את דבריהם והתחיל לחשוב שכנראה קשה באמת להשפיע על אנשים הגרים בעיר הבירה אלך מכאן לעיר אחרת עיר מחוזית אמנם אך קטנה מן הראשונה שם אנשיה שקטים ונוחים יותר לשמוע דברי תורה ושם אעשה נפשות ואפעל גדולות ונצורות.
קם ונסע לעיר היותר קטנה, אולם לגודל צערו גם שם נכונה לו אכזבה מרה, לא מצא אוזן קשבת לדרשותיו, והחליט באין ברירה לנסות במקום שלישי קטן מקודמיו, אך גם הפעם לא עלתה בידו, וכך נדד וסבב החסיד ממקום למקום, כל פעם למקום קטן מקודמו וללא הצלחה.
כיון שראה שכך עלתה בידו, הרהר שכנראה טעה בחשבונו ועליו לשוב לעירו ומקומו שאנשיה מעטים ומכירים אותו היטב, מהם אתחיל לפרסם שם שמים בעולם. צירף מחשבה למעשה שב לעירו ולמכריו משכבר הימים נכנס לבית הכנסת עלה על הבימה והתחיל להטיף לבני המקום מוסר על דא ועל הא, עודו מדבר עמם והנה מגיע לאזניו קול מלחשים המהמהמים בקול רוגז, מה רוצה מאתנו, קודם שיטיף מוסר לחתנו הצעיר וכו', מוטב שיגיד מוסר למשפחתו ובני ביתו וכו'.
הוא חזר לביתו ועשה כדבריהם, החל לחנך את ילדיו בקפדנות לתורה ויראת שמים כרצונו ושאיפותיו, אולם אף הם לא טמנו ידם בצלחת והשיבו לו לאמר, מה רצונך לעשותנו צדיקים גמורים, הלא כתוב "אל תהיה צדיק הרבה", התיישב החסיד בדבר עם עצמו והגיע למסקנה, א"כ אתחיל מ ע צ מ י, עלה לעליית ביתו, והסתגר כמה עשרות שנים, עמל שם ויגע בתורה בש"ס ובפוסקים, חיבר ספרים ושלחם על פני תבל, ואכן נתפרסמו לשם ותהילה במדינה ובעולם כולו.
לאחר זמן הרהר החסיד הרי למדתי לעצמי תורה הרבה, אולי כעת אלך לערי המדינה ללמד את עם ה' תורה ויראה, מיד החליט על נסיעתו, שלח מכתב אל רב עיר הבירה שביום פלוני מתעתד הוא לבקר בעירו, ויצא לדרך, כשהגיעה הרכבת למחוז חפצו, כבר עמדו אלפי יהודים בתחנה, מהם במשך שעות רבות ממתינים בקוצר רוח לתורם על מנת לתת שלום לחסיד הנודע והמפורסם, ולזכות להתברך מפיו, משאך נכנס לבית מלונו התמלא כל הרחוב סביבו בצאן אדם שמשאלתם היחידה היתה לראותו ולשמוע מפיו דברי תורה מוסר ותוכחה.
מסיים הרב שפירא בספרו, כששמע מרן הגרי"ז הלוי סולוביציק זצוק"ל עובדה זו מפי הח"ח, אמר לתלמידיו: כלל הוא בידי כשהח"ח מספר מעשה מחסיד אחד, כוונתו היא על עצמו! הוא היה החסיד ובדידיה הוי עובדא.
בזה רצה החפץ חיים לסלול לנו דרך לחיים, למי שרוצה לפעול למען זיכוי הרבים, שיתחיל מעצמו ובתוך ד' אמותיו, ומשהתמלא הגביע שלו ויגלוש אז תהיה השפעה לאחרים. [מאיר עיני ישראל]