השבוע ביום שלישי (ט"ז חשון) מלאות חמש שנים להסתלקות רבה של קהל עדת ירושלים – קהילת המתמידים, הגה"צ רבי לייב מינצברג זצוק"ל בעל ספרי 'בן מלך'. נביא בפני הקוראים היקרים תיאור מאת אחד התלמידים אשר העלה בכתב את תשוקתו ואהבתו של הגר"ל לתורה הקדושה ועל חיפושו את האמת ללא גדר וסייג:
מאות ספרים קנה רבי לייב במשך השנים, עד שבמשך השנים נאסף אצלו אוצר ספרים נדיר בהיקפו ובגדלו, ודאי ביחס לאדם פרטי שאינו מתעסק באספנות.
בביתו ברחוב מנחת יצחק היה לו 'חדר לימוד' מיוחד, שהיה מכוסה כולו – בארבע רוחותיו מהרצפה לתקרה, בארון ספרים מפואר וענק ממדים, מלא וגדוש באין ספור ספרי קודש מכל אוצר התורה הרחב. כל מי שביקר ב'חדר התורה' של רבי לייב חש מיד שהוא 'עטוף' מכל צדדיו בגווילי קודש תורת אלוקים חיים, כשבכל פעם מחדש רחב הלב מאווירת אהבת התורה ששררה בחדר זה.
וזה היה רק חלק אחד מאוצרו הגדול. חלק מספריו של רבי לייב שוכנו בעליית הגג של ביהכ"נ ישיבת המתמידים ברחוב עבודת ישראל בירושלים. סיפור הגעת הספרים לשם היה, שכשעבר רבי לייב מדירתו בבתי ורשא לשכונת קרית צאנז, והבית החדש צר מלהכיל כמות גדולה כ"כ של ספרים, הביא לאותו חדר חלק גדול מאוצר ספריו, עד שהתמלא כל החדר בערמות ענקיות של ספרים וכמעט שעלה על גדותיו. באותו חדר היה ניתן למצוא ספרים מיוחדים במינם במגוון רחב של נושאים תורניים, מספרי ראשונים בלתי ידועים ומצויים ועד ספרים עמוקים בהגות היהודית לדורותיה, וכן מבחר גדול של ספרי חסידות ומוסר.
כל אוצר הספרים הגדול, "כל זה אינו כלום" – אמר רבי לייב עצמו – "לעומת מספר הספרים שלמדתי בשנות חרפי". מספר הספרים שהיו ברכושו של רבי לייב, היה כלום לעומת מספר הספרים שלמד ולא היה לו כסף לקנותם, ואף לא היו מצויים בבתי המדרש. ואיך השיג רבי לייב ספרים רבים אלו? ע"י מסירות נפש גדולה לתורה.
ברח' מאה שערים היתה חנות ספרים בבעלות משפחת שטיצברג, תחילה של האב ר' יוסף ואח"כ של הבן ר' זעליג (נפטרו תשל"א ותשמ"ד), חסידי גור תלמידי חכמים ושקדנים. האב ובנו היו סוחרים ממולחים, ובחוש הריח המחודד שלהם ידעו לזהות איזה ספר יזכה לביקוש גדול, קנו ממנו כמות במחיר הזול, ולאחר שהספר אזל מן השוק היו מוציאים אותו למכירה במחיר מפולפל. כל חובבי הספרים ידעו שבחנות זו אפשר למצוא סחורה משובחת.
לר' זעליג היה מנהג מיוחד, שטרם מכר ספר שאין ממנו הרבה, ציפה שהקונה יגלה בקיאות בתוכן הספר…
ר' יוסף ור' זעליג היו תומכי תורה ומוקירי תלמידי חכמים, וכשהיו מזהים בתלמיד חכם שנכנס לחנות ואין לו כסף לקנות ספרים ללימודו, היו מרשים לו ללמוד בספר שהוא צריך לו בחדר קטן פנימי, ובתנאי שיקפיד לשמור על שלמות הספר מכל הבחינות. מבין גדולי ישראל שידוע שרכשו תורה בחנותו של שטיצברג, ניתן למנות את הגאון רבי חיים נאה זצ"ל (בעל השיעורים), והגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל.
אחד מתלמידי החכמים הצעירים שר' זעליג שטיצברג נהג בו בעין יפה, היה רבי לייב זצ"ל. ר' זעליג השקדן שידע להעריך צימאון לתורה, וידע לזהות מי באמת צריך את הספרים להתעלות בתורה, הכיר בו ברבי לייב שראוי לאפשר לו לעיין בספרים ככל אשר יחפוץ ליבו. חנות הספרים היתה פתוחה שעות מועטות ביום, ור' זעליג מסר לרבי לייב מפתח של החנות, והיה רבי לייב יושב בחנות ובולע בשקיקה ספר אחר ספר, לפעמים שעות ארוכות מאוד ואפילו לילות שלמים!
כך נהג רבי לייב במשך תקופה ארוכה, הוא היה נועל עצמו בין מדפי החנות, מוצא ספר שטרם למד אותו, ומרוב חשקת התורה היה נשאר עומד על השרפרף או הכיסא, ולעיתים למעלה על הסולם, ולא היה זז ממקומו עד שלמד את כל הספר מתחילתו ועד סופו! שיעור הספרים שרבי לייב למד בחנותו של זעליג היה עצום מאוד, עד כדי כך שהוא עצמו העיד כנ"ל שאוצר הספרים שברשותו "הוא כלום" לעומת מה שלמד לאור המנורה בחנות הצפופה.
סיפר תלמידו הרה"ג ר' שמעון רבינוביץ זצ"ל: בהיותי פעם בחדר לימודו של רבי לייב בביתו ברח' מנחת יצחק, עיינתי קצת בספר שהיה מונח בארונו הגדוש של רבי לייב, ספר 'שבת מלכתא' מהגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל. להפתעתי מצאתי שם מהלך שלם שהיה זכור לי ששמעתי בדומה לו ממש מרבי לייב עצמו. הראיתי את דבריו לרבי לייב, ושאלתיו אם עמד על כך מכבר ששניהם התנבאו בסגנון אחד ממש.
רבי לייב עיין בספר, נהרה התפשטה על פניו למקרא הדברים, והשיב לי שכלל לא זכור לו שלמד בספר זה מקודם, ויש לו קורת רוח גדולה מזה ששניהם כיוונו לאותם הדברים. ואז הוסיף לי ואמר: "ר' שמעון, דע לך שבשנותיי הצעירות לא היתה יכולה להתרחש אצלי 'הפתעה' שכזאת. באותן שנים, כל ספר שבא לידי, שקיבלתי או שרכשתי, לא הייתי מכניסו לארון טרם למדתי את כולו "פון טאוול צו טאוול" [מכריכה לכריכה], לא אחת משכוני דברי התורה כל כך עד שהייתי מתעמק בספר החדש במשך כל הלילה בלי לשים לב שהפציע אור הבוקר!".
בדומה לזה סיפר בנו הגאון רבי ברוך מרדכי שליט"א רב קהילת המתמידים: באחת מהפעמים שאבי זצוק"ל היה בביתי, הבחין שיש אצלי ספר חדש, ושאלני אם כבר ראיתי את הספר. עניתי לו שהספקתי לעיין בו רק קצת. אמר לי: "כשאני הייתי קונה ספר, לא הייתי הולך לישון לפני שקראתי את כולו!".
(מתוך ספר זכרונות על הגר"ל שיצא לאור בקרוב)