תקופה זו לא קלה לכלל ישראל. מצב של חוסר וודאות מהעתיד, אבל כבד על מה שהתחולל, ובעיקר תפילה גדולה לבורא כל עולמים שיחוס וירחם על העם היושב בציון ויוציא אותנו מצרה לגאולה במהרה.
בימים אלו העיסוק עם נערים יקרים בעלי תשובה שחלקם מגיעים ממשפחות שלא זכו עדיין לשמור תורה ומצוות קשה במיוחד. כל אלו העוסקים בעבודת הקודש הזו מתמודדים עם סיפורים לא שגרתיים. אם זה כאלו שגוייסו בפתע לחזית הדרומית, אם כאלו שאבלים או חרדים לגורל קרובים מדרגה ראשונה או שניה, או סתם כאלו שמשפחותיהם מפחדות לשלוח אותם לישיבות לרגל המצב. כל העוסקים במלאכת הקודש הזו משקיעים בימים אלו מזמנם וממרצם יותר מכפי יכולותיהם לעודד ולהמריץ ולתרגם את ההתעוררות הנפלאה שיש בעם ישראל לתורה ולמצוות לדרכים מעשיות ולתת כח לכל אותם אלו שבלימודם ובהתחזקותם שומרים על יושבי ארץ ישראל ועל העולם כולו.
על טלפון אחד כזה – רגיש ומרגש שניהלתי עם הורה באחד הימים הראשונים למלחמה אני רוצה לספר.
בחור יקר ומתמיד שלומד בישיבה המפוארה 'אור החיים' של הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א התקשר אלי כקדימון… "ההורים שלי נורא מפחדים, אני לוחץ עליהם לשלוח אותי לישיבה אבל הם לא יודעים מה לעשות, אפשר לשלוח אותם לדבר איתך?"
בוודאי, בשביל זה אני כאן. עניתי מיד.
יום למחרת מתקשר הבחור ומעדכן שהוא כבר בדרך לישיבה וחצי שעה אחר כך אביו על הקו.
הוא מתייפח בטלפון… פורק את כל החששות והפחדים על 'הרב' שהוא קיבל את המספר שלו מהבן…
הוא שלח את הבן שלו לישיבה, הוא מנסה להתגבר על החשש מזה שהבן שלו שוהה מחוץ לבית בימים טרופים אלו, גם אחד השכנים דיבר איתו על כך שאולי ישלח את הבן שלו אם לא לחזית אז להתנדב איפשהו כי עם ישראל בצרה עכשיו וצריך הרבה עזרה…
בקיצור הוא לא יודע מה לעשות ואיך להכיל את המצב.
ברגע הראשון לא הבנתי בכלל מה הוא רוצה ממני, מה אני יכול לענות לו.
ברגע השני הבליחה בי ההכרה בחשיבות התפקיד שלי כרגע.
ביקשתי ממנו לשים את הטלפון על רמקול כדי שגם אשתו תשמע. שמעתי גם את הבכי שלה מעבר לקו.
התפללתי בליבי שה' יתברך ישים בפי את המילים הנכונות.
אמרתי להם שהם עשו את הדבר החכם ביותר שאפשר לעשות בימים אלו. אין שמירה על כל עם ישראל, ובפרט עליהם ההורים, יותר מלימוד תורה של הבן יקיר שלהם. אין מקום יותר מוגן מהישיבה שאלפי דפי גמרא מסוככים עליה כל יום.
ציטטתי להם את הרש"י הראשון בתורה שמביא את מימרתו של רבי יצחק שכל הסיבה שאנו קוראים את הפרשיות הללו היא משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', להוכיח קבל עם ועולם, לאומות העולם ולנו, שאין שום כח בעולם ואין צדק אחר מלבד התורה הקדושה. כל קיום העולם ובפרט זכות ישיבתנו בארץ הזו היא בזכות התורה. הבן שלכם, הולך עכשיו להחזיק את העולם!
"אבל מה אני עונה לחברים שלי? שאל האבא. הם כולם שלחו לצבא, למילואים, להתנדבות, רק אני שולח את הבן לישיבה…"
שאלתי אותו אם הוא אדם מאמין. 'בוודאי' הם עונים ביחד.
אז בואו נחשוב ביחד, אני אומר בזהירות. אם אמא ששלחה את הבן שלה לחזית תפגוש אמא ששלחה את הבן שלה לבור בקריה, האם יהיו לה טענות על זה שבנה מסתכן והשני לא? בוודאי שאין דבר כזה… כיון שברור לאמא הראשונה שזה שיושב בקריה מגן על הבן שלה.
דעו לכם! אתם שלחתם את הבן שלכם לבור בקריה האמיתית!!
שם מרכז השליטה האמיתי, שם קובעים את תוצאות המלחמה הזו. אם תתנו לבן שלכם את הכח והמשוב להתמיד וללמוד ללא דאגות, אם מכם הוא ישמע שכל רצונכם הוא שהוא ילמד תורה בלי שום מפריעים, המלחמה הזו תוכרע לטוב ועליכם תהיה שמירה עליונה. יותר חזקה מכל כיפת ברזל שהיא!!
הייתה דממה של כמה רגעים מעבר לקו. לקח להם קצת זמן לעכל את הדברים. לבסוף הם הודו לי שהשבתי את נפשם וניתקו.
כמה ימים לאחר מכן כשפגשתי את הבן בבית המדרש הוא אמר לי, "לא יודע מה קרה להורים שלי, הם כל כך פחדו שאני כאן ופתאום הכל השתנה… הם לא רוצים שאחזור לבקר אותם אפילו… אתה שומר עלינו, הם אומרים לי…"
אשריכם ישראל!!