"חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בד' ישוגב" (משלי כט כה)
לעולם לא תבוא ישועה על לב מפחד, ולא מפלה על לב שליו. כי הפחד הוא סיבה חזקה להביא על המתיירא את אשר הוא ירא ממנו, והוא הסיבה אל הנפילה, ומבוא הישועה הוא הביטחון. (ס' המדות להממ"ד)
ומידת היראה היא כמו אבן שואבת – מגנט, שיש לה סגולה להמשיך מיני מתכות, כך מדת היראה סגולתה להמשיך הדבר היראוי ההוא. (ערבי נחל פר' ויצא)
שאלה: איך אפשר לצוות על אדם שלא לפחד?
מדברי הצמח צדק: אג"ק ד' ע' שכב: לכאורה זה פלאי, ומה יעשה אם לבו הומה ומפחד בראותו דמי מלחמה? וידוע שכל המצות אינן אלא בדבר שיש לאדם בחירה על זה!
תשובה: יש פחד שהאדם גורם לעצמו, והבחירה ורשות נתונה לו למנוע עצמו ממנו.
לא נצטווינו לשנות בקרבנו את ה"מידה" של הרגשת הפחד שאינה כ"כ בשליטתנו, אלא את מה שיש לנו שליטה, שהם המחשבה דיבור ומעשים.
כאשר נחשוב שאנו בוטחים ובטוחים בחסד ד', פינו יהא מלא בקביעות בדיבורי בטחון ולא נחשוב בענין הפחד, לא לדבר בענייני מרה שחורה ח"ו, רק אדרבא להראות בעצמו תנועות משמחות כאילו מלא שמחה בלבו, אעפ"י שאין בלבו כן בשעת מעשה, סופו להיות כן.
ולגבי הפחד ומרה שחורה – המה מפיתויי היצר וצריך להשליכו כמו מחשבה זרה ורעה ממש כמ"ש "ולא תתורו אחרי לבבכם" – כך ממש יש להרחיק מזה.
והגם שדיבוריו בתחילה אינו אמת לאמיתו, אבל הדיבור מעורר הלב, ואח"כ יזכה לזה באמת.
כי לפי המעשים והפעולות אשר האדם עושה נקבע אחר כך בלבבו, וכמ"ש הרמב"ם (ספ"א מהל' דעות) וז"ל: יעשה וישנה וישלש במעשיו שעשה על פי הדעת… ויוקבעו המדות בנפשו.
האדם – נתן בו ד' כח להיות מח שליט על הלב… והמוח הוא בחינת חכמה השליט על המידות. המחזיק עצמו בעל כרחו ומגביר שכלו ודעתו בביטחון, יכול לדחות מלבו היראה שהיא רק מידה מהמידות.
לא כל העתים שוות… אבל אדם שדעתו חזק ואמיץ בבטחון, והוא מוכן אצלו בכל זמן, אז בהגיע אליו פתאום רעה ח"ו, אינו צריך להתעמל על דחיית הפחד, כי מסייעין לו מן השמים, כי היראה ממילא בטל ומבוטל ע"י כח בטחונו בד', וזהו "נכון לבו" שמכין לבו בבטחון, עי"ז "משמועה רעה לא יירא"
שומר אמונים דרוש הבטחון פי"א
והן אמת שאין אדם שליט ברוחו, ואם יאמרו לו כל היום אל תפחד – הוא מתפחד, אבל יוכל איש לפכחי פחדא ע"י העמק במחשבות טהורות… כי מה יתן ומה יוסיף מה שיפחד, הלא אם נגזרה גזירה מוכרח שתבוא – כי אין מידו מציל, ואם לא נגזרה – פחדו נשאר לו, ולא עוד אלא אפשר שיבוא לו מה שלא נגזר ע"י פחדו, לכן יתחזק האדם ויהיה לבו כלב האריה בוטח בד' שלא תאונה אליו רעה.
פלא יועץ ערך 'פחד'
וגם אם אמנם טבע האדם הוא שהפחד והדאגה עולים מאליהם, כך הוא דרך עבודת הבטחון – שעולה מורא בלבו – ומבטלו בבטחונו, מסייעין אותו.
פרק י'
הסבלן נקל לו להיות בוטח, משל לאדם שמניח לוח צר לעבור על הנהר, שקרוב הוא אל הנפילה, משום שפחדו מהנפילה לנהר היא הממהרת נפילתו, כי מחשבת היראה גורמת הנפילה, משא"כ אם מניח אותו עץ על הארץ, לא היו רגליו נשמטות, שאינו ירא ליפול על הארץ. מהר"ל.
XXXX
שואלים, לכאורה בצדק, אחרי כל החרדה הגדולה שעברנו, כעת מצטטים את 'שר הביטחון' שאומר שצריך להערך למלחמה בצפון, כי חיזבאללה בצפון חזק פי עשר מהחמאס!
ואנו רואים בעינינו שהחיזבאללה מחמם מנועים לקראת מלחמה כוללת, מי יכול לא לפחד מהתוצאות של דבר כזה?
תשובה: איננו צופי עתידות, אבל אפשר לחשוב ביחד ולהפנות תשומת לב לדברים פשוטים שכל יהודי יודע!
החמאס פגע בישראל בזמן חולשה גדולה.
בעיצומה של קריאת תיגר על ד' ועל תורתו רח"ל, הפריעו לתפלות, הפילו מחיצות, ביזו את התורה ואת התפילין, וחרב מלחמת אחים ננעצה בכל פינה.
בגבול הדרום התגודדו אלפים במסיבת חטאים מחרידה בעיצומו של יום שמחת תורה רח"ל,
ומסביב התגוררו בעיקר אנשים שפרקו כל עול והשליכו יהבם על צה"ל , לאמר כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה.
שבועיים אחרי – וארץ ישראל נמצאת במקום אחר לגמרי.
הקב"ה זעזע את הארץ ורוח טהרה ותשובה נושבת על יושביה.
חיילי צה"ל מחפשים ציציות ותפילין, עד כי אין הקומץ משביע את הארי, מלחמת האחים שקעה ואת מקומה תפסו אלפים ורבבות של מעשי חסד ומסירות נפש עבור הזולת,
אין יותר מי שבאמת בוטח ב"צבא" שהתגלה באפסיותו ועליבותו לעיני כל העולם, כולם נכחו לראות כי אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, וכי שה פזורה ישראל ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים
ואלף חמש מאות נשמות דוויות שנהרגו על קידוש ד' ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, מעוררות רחמים למעלה.
מצבנו טוב איפה בהרבה, ואולי… מהשמים נתגלגל כך שההתעוררות הזו באה ע"י התקפת חמאס, שאילו החיזבאללה עם כל העוצמה שעומדת לרשותו היה מקדים ומקיים "מצפון תפתח הרעה", בזמן שהיינו בחולשה גדולה כ"כ, מי יודע איפה היינו היום!
מה שנותר לנו זה לאזור חיל ולהתחזק כל אחד במה שהוא טעון חיזוק, בתשובה תפלה וצדקה, ולזכור ולשנן לעצמנו את הפסוקים מספר ישעיה מ"ב:
אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑-יךָ
אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃
הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃
תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃
כִּ֗י אֲנִ֛י ה' אֱלֹקיךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃
(הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א)