לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
בכל תחילת חורף ראש ישיבת גייטסעד הגאון רבי לייב גורביץ זצ"ל היה שואל, הרי הסדר צריך להיות הפוך, קודם אדם יוצא מביתו, אח"כ הוא מתרחק ממולדתו, עד שבסוף הוא יוצא מארצו, והיה צריך להיות כתוב "לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך".
ותירץ, שהכוונה כאן לא הייתה על הגוף, כי הגוף באמת יוצא קודם מהבית ואח"כ ממקום מולדתו ולבסוף מארצו, אבל הלב של האדם אינו כך, כשהאדם יוצא לארץ אחרת, בתחילה הוא מתנתק מהדברים שיותר רחוקים מהסביבה שלו, אבל מהדברים שקרובים אליו לוקח יותר זמן עד שהוא מתנתק מהם, והקב"ה אמר לאברהם שיעקור במחשבה את הדברים שהיו קשורים אליו בעבר, ובזה הסדר הוא קודם "מארצך" שזה פחות קרוב לליבו, ואח"כ "ממולדתך", ובסוף "מבית אביך" שזה הכי קרוב אליו. והיה מביא המדרש כאן שמביא על זה את הפסוק בתהילים "ושכחי עמך ובית אביך", שזה הולך על הנשמה על הרוחניות. והיה מוסיף, שזה התפקיד של בחור שמגיע בתחילת הזמן לישיבה, צריך לשכוח מכל מה שחוץ לכותלי בית המדרש, להיות שקוע רק בלימוד, וכך אברך שיוצא ללמוד בכולל צריך שיהיה מנותק מכל הסביבה, וכך מצליחים בלימוד.
לפני כמה שנים היה באיזה עיר קבוצה של אברכים שלמדו חלק מסוים בשו"ע ולאחר זמן היה מבחן רציני, הבטיחו מילגה בהתאם לגובה הציון, וסיפר לי ידידי הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א אב"ד דקרית ספר, שראו דבר מענין מאד, האברכים היו צריכים לרשום את פרטיהם על המבחן, וראו שאלו שהציון שלהם היה מעל שבעים אחוז לא החזיקו פלאפון כלל. הרי ברור שהלימוד של אברכים כאלו הוא הרבה יותר איכותי, הריכוז שלהם הרבה יותר טוב, ויש להם שקיעות בלימוד ברמה אחרת, כי הם מנותקים מהסביבה בשעת הלימוד.
כעין זה, יהודי אמר לי שכשהוא הולך להתפלל, הוא משאיר את הפלאפון בבית כי הוא רוצה להיות מרוכז בתפילה ולכוון כמו שצריך, והסיבה שאינו לוקח את הפלאפון ומכבה אותו לפני כניסתו לבית הכנסת היא שאם זה יהיה בכיסו אפילו מכובה הוא עלול לחשוב מידי פעם שאולי ברגע זה יש מישהו שמנסה להשיג אותו באותו העת.
"ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי" (י"ד – י"ג).
פירש רש"י, שבא מעבר הנהר.
חז"ל דורשים עוד מה שכתוב אברם העברי, שכל העולם צד אחד והוא מהעבר השני, שהוא לבדו האמין בה' נגד כל העולם.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסאטמר זצ"ל שאל, למה דווקא כאן התורה מביאה תואר זה של אברהם אבינו שהיה נגד כל העולם, הרי כ"כ הרבה פעמים אברהם אבינו מוזכר בתורה, ולמה דווקא כאן רימזו את זה.
וביאר, שהרי רש"י כאן מפרש שהסיבה שעוג סיפר לאברהם אבינו שלוט נשבה היה בשביל שיצא להילחם איתם ויהרג והוא יקח את שרה. ולכאורה לא מובן, מה חשב עוג, וכי למה שאברהם אבינו יצא להילחם עם ארבעת המלכים שהיו חזקים כ"כ שהצליחו לנצח את כל חמשת המלכים. והתשובה היא שעוג ידע שאברהם אבינו היה לו מידה זו שהוא לא מתפעל מכלום, כל העולם מעבר אחד וכו', וכל מה שחשב שצריך לעשות לא היה מה שעמד נגדו, ואפילו כשאין סיכוי. ולכן עוג ידע שאברהם אבינו יצא להילחם איתם. ולכן דוקא כאן התורה רימזה את המידה הזו של אברהם.
ומי שיש לו מידה זו של כח הרצון יכול להשיג דברים גבוהים נגד כל הסיכויים.
וידוע שהאדמו"ר מצאנז זצ"ל אמר שבשואה הגרמנים הכריחו אותם לסחוב משאות של טונות ומי שלא סחב היו הורגים אותו, וזה משאות שאדם לא מסוגל לסחוב, ומזה למד שאין מושג כזה 'לא יכול', אולי יש מושג 'לא רוצה', אבל כשרוצים יכולים.
וכך אצל מרן הרב מפוניבז' זצ"ל כשפתח את הישיבה באמצע ימי השואה האיומה, אנשים אמרו לו 'מה אתה אוסף כסף? הרי אנשים נמצאים בין חיים למוות, ומי אמר שבכלל יהיה בחורים שאתה בונה בשבילם ישיבה?'.
וכך היה כשהרב מפוניבז' בנה את הבנין הגדול של מאות מקומות, באותה תקופה היה רק כמה עשרות בחורים בישיבה, אנשים חשבו שהוא השתגע, אבל הוא לא התחשב ואמר 'פה תהיה ישיבה גדולה'. היום רואים את הפירות בלעה"ר, מי שיש לו כח הרצון הוא מצליח מעל ומעבר לצפוי, כי 'אין דבר העומד בפני הרצון'
וכעי"ז בבני ברק יש את מרכז רפואי מעייני הישועה שבנה הרב ד"ר משה רוטשילד ז"ל לפני שנים רבות, כשהתחיל לבנות, אנשים לא רצו לעזור לו, בזמנו הוא פנה לאחד מחברי הכנסת שיעזור לו לקבל רשיונות, הח"כ סירב והסביר לו בטוב טעם שהוא מתבייש לבקש זאת במשרדים הרלוונטיים, כי זה חסר סיכוי ולא מעשי. ר' משה הלך למרן הסטייפלער זצ"ל שיבקש מאותו ח"כ שיעזור לו בענין, וכך הווה. וסיפר לי בנו ידידי הרב נתן רוטשילד שליט"א שהוא זוכר איך אביו היה עומד בפתח בהכנ"ס איצקוביץ והיה אוסף כסף כדי שיוכל לבנות את המרכז הרפואי, אז הוא היה צריך מיליונים, ואעפ"כ הוא עמד ואסף פרוטה ועוד פרוטה, ולא התפעל מהמלעיגים עליו.
היום רואים איך שהמרכז הרפואי מקפיד בכבוד החולים [כולל גיל הזהב]. עוד רואים איך שמקפידים על שמירת השבת במקום, צניעות, טהרת כהנים ועוד, וכל זה הגיע בזכות הרצון של הרב משה רוטשילד ז"ל שלא הסתכל על המלעיגים עליו [וב"ה כל החיזוקים הנ"ל מתחילים להשפיע על שאר בתי החולים בארץ, דברים שלא חלמו עליהם בעבר].
וצריך להתחזק בזה, שכל אחד במקומו עם כח הרצון שיש לו, לזכור שאין דבר העומד נגדו, ועל ידי זה כל אחד יוכל להשיג דברים גדולים מאוד.
(מתוך 'דברי השירה' גליון 308)