"סגולה לפרנסה – להיות בשמחה", אמר הרה"ק רבי ברוכ'ל ממעז'יבוז' זי"ע, ואף מסר סימן לדבר: "והיית אך שמח" סופי תיבות חת"ך, שהוא שם של פרנסה.
ומסופר על כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור זי"ע, שפעם נכנס אליו יהודי שהתלונן על הלחץ-זה הדחק. "הילדים גדלו, אין פרנסה – והרבי תובע להיות בשמחה?! איך אהיה בשמחה והצרות מלפפות אותי?!". התחייך הרבי לעומתו והפטיר: "ומה לא עושים בשביל הפרנסה?!…"
*
השמחה מעוררת השפעות ממרומים על נשמתו של היהודי השמח. וכה נכתב בזוהר הקדוש: "באתערותא דלתתא, הכי מתערין עליו מלעילא. אי איהי בעציבא, מתעוררין עליו דינין מלעילא, ואי איהי בנהירו דאנפין, מתעוררין עליו חסדים מלעילא" (זוה"ק תצווה דף קפ"ד ע"ב).
ואמר הרה"ק הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע: יותר יכולים לפעול בתפלה בשמחה, ממה שיכולים לפעול בבכייה. ומעשה שהיה, בעת ששהה בדאנציג ראה אחד שנפל לים ונטבע שם, ואמר לו הרב בלשון אשכנז: 'גריס מיר דעם לויתן' – מסור ממני דרישת שלום ללווייתן, ולאחר מכן עזר לו השי"ת שנאחז בקרש אחד וניצול. וסיפר הרה"ק רבי בונם את המעשה הנ"ל ואמר, כי לא היה יכול לעזור לו, מחמת שהיה לו צער גדול מאוד, עד שאמר לו מילתא דבדיחותא והיתה לו קצת שמחה מכך, ואז היה יכול לעזור לנטבע (ע"פ 'נפלאות חדשות', ליקוטים; הובא בישמח ישראל מאמרי שמחה אות מ"ט)
*
אמר הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' זי"ע: "יהודי שמתהלך בשמחה מעצם הדבר שהוא יהודי, הריני מבטיח לו כי ינצל מכל מיני נזקים ואפילו מדבר עבירה".
והחסיד המפורסם רבי משה שו"ב מסר משמו של הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זי"ע שאמר לו: "אליהו זכור לטוב אינו יכול לסבול את בעל העצבות". וסיים: "בכל שמחה שאדם שמח מן מצוה, יכול כל אדם שיהיה לו בחינת גילוי אליהו זכור לטוב" [זכרון טוב מהדו' תשנ"ז עמ' נ"ה]
(מאוצרו של הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א)