על הרב יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף' מסופר
בערב שבת חנוכה שנת תש"נ, עם כניסת השבת, היטיב הרב יהודה צדקה את נרות החנוכה והדליקן בברכה בפתח ביתו, מבחוץ, כמנהגו בכל יום מימי חנוכה. משם פנה והלך לעבר בית הכנסת שאול צדקה, לקבל פני שבת מלכתא.
בינתים השתובבו ילדים ששחקו סמוך לחצר ביתו, ואחד מהם הפך במרוצתו את המנורה, הנרות כבו והשמן נשפך… כשחזר הרב מבית הכנסת לאחר התפילה, הבחין מיד שהפכו את המנורה ונשפך שמנה ונרותיה כבו – אך לא הוציא מפיו אף מילה.
נכנס בלהט הביתה, כדרכו, הסב על השולחן לקדש ולערוך את סעודת שבת קודש בהתרוממות הרוח, כאילו לא ארע מאומה. כאשר נודע לאביו של הילד השובב מה ארע, הביא את בנו אל רבי יהודה, כדי שיבקש ממנו מחילה, הרב ליטף בנועם את ראש הילד והאיר לו פנים, והתחיל לשוחח איתו על ניסי ה' שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה, ועל שום מה מדליקין נרות.
אחר כך כיבד אותו במיני מתיקה והרעיף עליו מברכותיו.
הילד שחשש והתיירא תחילה מפני הקפדותיו של הרב, הופתע כליל מן החום ואהבה ששפעו אליו, מיני אז נקשרה נפשו של אותו ילד בנפש הרב לכל הימים.
בהשפעת המאורע הזה התחיל להקפיד בעצמו על מעשיו והשתדל ללכת בין טובים.
(הרב פנחס זרביב שליט"א למעשה- וזאת ליהודה עמ' 264)