מאת: הרב ישראל ולד
המשנה הראשונה בש"ס דנה בהגדרת זמן קריאת שמע של ערבית – תחילתו וסופו. מהכתוב בתורה (דברים ו, ז) "וּבְשָׁכְבְּךָ", אנו למֵדים שזמן הקריאה הוא בזמן השכיבה בלילה. תחילת זמן זה היא משעה שבני אדם מסיימים את עבודת יומם ומתכוננים לשנת הלילה באכילה ובדברים נוספים, וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל (שם) את הכתוב "וּבְשָׁכְבְּךָ" – "וּבְפַנְיָא סְמִיךְ לְמִשְׁכָּבֵיכוֹן", כלומר, פרק הזמן הסמוך לשכיבה (עי' אבן האזל ק"ש א, א).
לכל הדעות במשנה ובגמרא כאן, תחילת הזמן היא בטווח הסמוך לשקיעה ולצאת הכוכבים, ולפיכך הקשו בירושלמי (א ע"ב) על מנהג ארץ ישראל שהיו קוראים קריאת שמע בבית הכנסת מבעוד יום, מדוע היו קוראים אותה בשעה שאינה זמן שכיבה. ותירצו שאכן קריאתה אז לא היתה בשביל לצאת בה ידי חובה אלא "כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה".
מנהג זה היה קיים בארצות אשכנז וצרפת בזמנם של רש"י ובעלי התוספות, שהיו מתפללים ערבית עם קריאת שמע וברכותיה מבעוד יום, ובהתאם לכך כותב רש"י (ד"ה עד) ש"חובה עלינו לקרותה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו – יצא".
אולם התוספות (ד"ה מאימתי) חולקים על כך מכל וכל, ולדעתם אין אכן יוצאים ידי חובה בקריאת שמע של ערבית מבעוד יום – כדעת רבי יהודה המובאת להלן (כו ע"א), לפיה זמן המנחה מסתיים בפלג המנחה ומיד לאחר מכן מתחיל זמן ערבית – ואדרבה, מה שהקשו בירושלמי מדוע היו קוראים קריאת שמע מבעוד יום, היינו משום שלמנהגם לא היו מתפללים אז ערבית אלא מנחה, כדעת חכמים שזמן המנחה הוא עד השקיעה, והיו קוראים אותה קודם תפילת מנחה, ולכן הקשו שהרי אין זה זמנה, ותירצו שאכן לא היו קוראים אותה אלא "כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה" כפי שנוהגים היום כל ישראל לומר "אשרי" קודם התפילה.
בסוף תקופות הראשונים התפשט בארצות אשכנז המנהג להתפלל ערבית אף קודם פלג המנחה, אולם בדורות הבאים התהפכה המגמה והתפשט המנהג להחמיר להתפלל ערבית דוקא בזמנה לאחר צאת הכוכבים, כפי שכתב השל"ה (פסחים נר מצוה אות נג): "חדשים מקרוב באו ויש חברותא קדושה המתחברים להתפלל ערבית בשעתו כמו שראיתי בעיר ואם בישראל בפראג, אשרי מי שמתחבר להם כי חביבה מצוה בשעתה". וכן כתב בדברי חמודות (ברכות פ"ד אות טו): "ומקרוב נתחדש פה ק"ק פראג וק"ק ווינא שרבים מתאספים ערבית להתפלל בצבור בזמנה". ובמחצית השקל (סי' רלה ס"ק ב) כתב: "מנהג ותיקין עכשיו שמתפללים ערבית בחול אחר צאת הכוכבים ובערב שבת מתפללים עם הציבור ביום".
להלכה כתב המשנה ברורה (שם ס"ק יב): "בזמננו נהגו רוב העולם לקרות ק"ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין, מיהו באיזה מקומות בבתי כנסיות יש עדיין מנהג הישן שמתפללין תיכף אחר מנחה אף שהוא מבעוד יום קצת, והמתפלל במקומות האלו יראה לחזור ולקרות קריאת שמע כשיגיע הזמן, ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור".