וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם (יח ב)
באחד מחדרי השיעורים שבמתיבתא 'תורה ודעת' הבחינו שני תלמידים שחסר להם כסאות. יצא כל אחד מהם והביא כיסא מבחוץ.
הגאון רבי שרגא פייבלוביץ זצ"ל מנהל המתיבתא, פגשם בפרוזדור, וקרא למולם: "שלעפערס!! ["סבלים"] – אתה הבאת כיסא לעצמך, ואתה עשית כמוהו, האינכם 'סבלים'? לולי הביא כל אחד מכם כיסא גם עבור חברו, היה זה נחשב לכם כמעשה חסד"… ('חיים שיש בהם' תניינא על פרשיות התורה וההפטרות עמ' צ"ו).
*
מעשה באברך צעיר שבתור בחור היה בעל-חסד גדול, בעל לב-טוב וטוב-עין באופן יוצא מן הרגיל, שביקש להיכנס ל"כולל האברכים" (כולל חזו"א דהיום), אך הושב בשלילה על ידי מנהל הכולל.
הדבר הגיע לידיעתו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל, שקרא למנהל הכולל וביקשו להכניס את האברך. המנהל טען ונימק את סירובו בטענה שהכולל מיועד עבור אברכים גדולי תורה מופלגים, אריות מובהקים.
הגיב מרן ה"חזון איש" ואמר: "כשם שכולל צריך שימצא בו אברך שישמש דמות של התמדה בתורה, כך צריך בכולל שימצא בו אברך שהוא דמות של חסד!" (מעשה איש ח"ה עמ' ס"ג).
*
חסיד אחד נכנס להתפלל בשטיבל של חסידי גור, וביקש לשאול 'גארטל' ממישהו. לאף אחד לא היה גארטל נוסף. אבל האדמו"ר מגור שליט"א [לפני שנהיה אדמו"ר] נתן לו את הגארטל שלו, והוא בעצמו התפלל בלי גארטל.
לאחר התפילה שאל אותו אחד מהחסידים: "למה נתת לו את הגארטל שלך, הרי עכשיו אתה התפללת בלי גארטל?"
ענה לו האדמו"ר: "הוא התפלל עם גארטל, ואני התפללתי עם מעשה חסד!" ('לפניו נעבוד' עמ' קי"א).
(אוצר פנינים ועובדות)