י' הרשקוביץ
"תבואו אחרי השיעור", אומר לנו גבאו של הרב גיפס, כאשר הבענו את רצוננו לשוחח עם הרב. וכשהוא אומר 'השיעור', כוונתו כמובן לשיעור בה"א הידיעה. השיעור שהצליח לשנות את עולמם של משתתפיו, אך הוא בעצם מהווה את הבריח התיכון בחייה של הקהילה שצמחה לה והתמסדה לתפארת רק בזכותו של השיעור שהפך למרכז עולמם של משתתפיו הרבים.
בשעה היעודה, 'אחרי השיעור' כמסוכם, הגענו לבית המדרש המפואר הממוקם ברחוב 1319-50 שבבורו פארק, כשדי להיכנס למפתנו של בית הכנסת בכדי לגלות שמדובר במשהו שונה. ניכר שהמקום שוקק חיים, וכי הוא מהווה באמת מוקד משיכה לחברי הקהילה הרבים שרואים בו את מרכז חייהם.
מהו סודה של הקהילה, ומהו סוד קסמו של רב הקהילה, אברך חסידי צעיר, בזכותו הם נמשכים לשם כבמגנט? התשובה אותה שמענו ממספר מתפללים, איש איש בשפתו, מסתכמת במילה אחת: השיעור.
השיעור, כך מתברר, היה זה שסביבו התרקמה לה הקהילה ולא כדרכו של עולם ההיפך. "זה החל כשיעור קטן, אך עם הזמן שמעו הלך לפניו ומספר המשתתפים הלך והתרחב", הם מספרים. "היום ישנם רבים שלא יוותרו בשום הון שבעולם על ההשתתפות בשיעור, ואין פלא שמשתתפיו הפכו לקהילה מגובשת, חיה ותוססת, שחייה סובבים סביב השיעור היומי".
שעה קלה לאחר מכן מארח אותנו הרב בלשכתו הצמודה לבית המדרש. הגאון רבי יצחק זאב גיפס, מחבר סידרת הספרים 'דעה קנית' וראש ישיבת 'נהרדעא', אינו שומר את הנוסחה לעצמו, ותוך שהוא משיב לשאלות ההלכתיות המגיעות גם בשעה זו אל הנייד האישי, הוא חולק עמנו את התובנות. "בסך הכל" הוא אומר, "רואים כאן את ההשפעה של שיעור תורה. היום יש לנו ב"ה קהילה גדולה ומלוכדת, שמורכבת מ'בעלי בתים' שיושבים ולומדים בכל יום והם קובעים עתים לתורה, אך לא רק בתורה אלא גם בעבודה. צריך להגיע לבית הכנסת לתפילות ולראות מהי תפילה, איך מקפידים כאן שלא לדבר בעת התפילה, ויש כמובן גם את מעשי החסד – תורה עבודה וגמילות חסדים".
השיעור, מסביר הרב, לא צמח מאליו. "בכל דבר אנו משקיעים מחשבה. התפילות, למשל, דאגנו שהן יתקיימו בדיוק בזמן הקבוע שלהן, ואנו משקיעים מאמץ רב כך שכל תפילה תתחיל בזמן המתוכנן, שהתפילות לא יהיו מהירות אך גם לא ארוכות מידי. ולפני התפילה, יש כמובן את השיעור. שהרי אי אפשר לגשת לתפילה לפני שקיימנו הכנה לתפילה על ידי לימוד תורה…"
לשיעור מגיעים בכל יום המונים, כאשר הבעיה היחידה שמעיקה על המשתתפים היא העובדה שבית הכנסת סובל ממצוקה חמורה של מקומות חניה. "אם רק יכולנו לפתור את הבעיה" אומר הגבאי, "היו כאן עוד רבים…"
השיעור, כך אנו לומדים, בנוי ממספר מרכיבים. "אנו לומדים את הדף היומי, אך לפני כן עוסקים בפרשת השבוע. אחרי כן אנו לומדים מוסר. 'חובת הלבבות' על הסדר. קודם לכן למדנו את ה'כוזרי', מתחילתו ועד סופו. היה קשה אמנם, אבל מתוק מדבש… 'קהלת' למדנו כבר 5 פעמים רק במסגרת השיעור…"
מה שמאפיין את השיעורים היא ההשקעה הרבה בהן. "מגיד שיעור צריך להתכונן היטב ולהכין היטב את השיעור. ככל שהמג"ש ברור בשיעור, כך יקבלו המשתתפים בהירות רבה יותר בחומר הנלמד והם יחושו שהם 'יוצאים עם משהו'. מהסיבה הזו, יסדנו את השיעור ב'דף היומי בהלכה' שאכן הצליח לשנות את עולמם של המשתתפים, שרכשו באמצעותו את יסודות ההלכה ורבים מהם אף מעידים כי לימוד ההלכה הקבוע שינה את חייהם, פשוטו כמשמעו".
משל ונמשל
איך, אכן, אפשר לגרום לכך ששיעור הלכה, 'ימשוך' את המשתתפים? אחרי הכל לא מדובר בסוגיה שאליה אפשר לצלול ולהסעיר את עולמם של השומעים…
אך הרב כבר ענה על השאלה קודם לכן. "הכל תלוי בהכנה של המג"ש. ככל שהוא מכין את עצמו ואת החומר קודם לכן, כך הוא יכול להפוך את השיעור לחווייתי ולגורם לכך שהשומעים יהיו מרותקים לאורך כל השיעור. אני נוהג לומר שגם אם ה'משל' משתנה, ה'נמשל' נשאר ללא שינוי. המטרה של המג"ש הוא להתאים את החומר להבנתם של השומעים, וכך הלימוד חי מול העיניים.
"הנה, אנו מתחילים כעת ללמוד הלכות 'עירובין'. אני שומע מרבים שמדובר בהלכות קשות, אך הדבר אינו נכון. אם המג"ש יצייר מול עיניהם של השומעים את ההלכות, הם יחיו אותן. כך במקום לדבר על 'מבוי' אפשר לדבר על 'סטריט' ו'אווניו' (רחובות ושדרות). כשמדברים על כלי ברשות הרבים נדבר על רכב. טלטול, היינו פינוי אשפה. כל ההלכות הללו אקטואליות מאד וצריך רק למצוא את הדוגמא המתאימה".
כלומר, המג"ש אמור ללכת ברחוב ולחפש דוגמאות…
"ממש כך. כאשר אני הולך, אני תמיד אחפש את הדוגמא המתקשרת לנושא הנלמד. זה מעסיק אותי כל העת, ולא דווקא בכל הנוגע להלכות עירובין. זה נוגע להלכות שבת ובעצם לכל תחום אחר. הנה, בחור לומד בישיבה על שטרות, סלעים ודינרים. הוא יתקשה להבין אך אם ידברו עמו על 'צ'ק' הוא יבין יותר. הוא הדבר לגבי מחרוזות של דגים. יקח לו זמן להבין, אך אם תכניס אותו לסוגיה ותדבר עמו על מטריה שאיבד ברשות הרבים, הוא יבין יותר. והוא אשר אמרתי: התורה היא ניצחית. המשל יכול להתחלף אך לא כן הנמשל…
"כשלמדנו 'תוקפו כהן' למשל, או 'שניים אוחזין בטלית', התמקדנו בהמחשות חיות מהווי החיים. הבחור יתקשה לראות מול עיניו שניים המתקוטטים על פיסת בד, אך הוא יבין יותר אם יחשף לסיפור: אירעה תאונה, שני רכבים התנגשו זה בזה. האחד יוצא מן הרכב, מביט בפגיעה שנוצרה ברכב, אך לא אומר כלום אלא נכנס לרכב ונעלם מהזירה. שבוע לאחר מכן מתקבלת פתאום הזמנה לדין תורה שבה הוא תובע את הנזק. כעת פתאום הכל ברור: מה היה פשר השתיקה, מדוע לא תבע מראש. האם בשתיקתו זו איבד את זכותו לטעון ולדרוש את המגיע לו?
"או דליקה לעניין שבת. היום דליקה נחשבת לפיקוח נפש, כך שאין זה משנה אם קיים כרגע חשש רק לרכוש – יש להזעיק מיד את לוחמי האש שמטרה למנוע את התפשטות הדליקה. וכך כשלומדים את ההלכה האוסרת לכבות אש אלא במקרה של פיקוח נפש, הדברים לא מתיישבים. אך אם איננו מדברים על דליקה אלא על הצפה של מים, לפתע אפשר לדון ולבדוק את הדברים לשורשם: האם מותר להזמין אנשי מקצוע או לא"…
ובכל זאת, הלכה אינה סוגיה. לרוב אין סברות לכאן ולכאן…
-"נכון, אך בדיוק לשם כך צריך להחיות את הנושא. אני הולך ברחוב ומחפש דוגמאות. אתמול דיברנו בשיעור על בונקר, היום על מכונית. אך לפני הכל, דאגתי לספק הסבר מקיף ומדוייק על 'לחי' 'קורה', ויתר המושגים הקשורים לעירובין. חייבים להתחיל מהבסיס שכן אחרת אי אפשר להגיע להבנה. ולדעתי, זו אכן ההצלחה של הלימוד במתכונת 'הדף היומי בהלכה'. הלימוד נמשך בס"ה על פני 25 דקות, שבמהלכן רוכשים ידע בהלכה וזאת בזכות העקביות של הלימוד היומי, יום אחר יום".
ובלימוד הלכה של 25 דקות אכן אפשר להגיע לידע בהלכה?
"ודאי. השיעור הזה שינה את עולמם של המשתתפים. אנשים מחכים לשיעור הזה מהבוקר. הם שבים אחרי כן הביתה ומעלים נושא שנלמד בשיעור, אם מה שדיברנו על הפרשה, מה שעסקנו בו במסגרת לימוד המוסר, או כמובן ההלכה. מישהו שואל שאלה טובה וחוזר הביתה, שם הוא מספר: היום הצלחתי להבין… אם יש כאלו שאוהבים להגיע הביתה עם 'נייע חומרא', הרי שאצלנו המטרה היא לחזור הביתה עם חידוש יפה.
"השיעור" אומר הרב, "בנה את הקהילה, אבל בעיקר בנה את המשתתפים. המשתתפים הקבועים, והם רבים, רכשו תוך תקופה חלק בגמרא, בהלכה, במוסר, במחשבה, וזה משנה את כל חיי היום יום. אני יכול לספר על משתתפים רבים שבעבר היו שקועים במסחר, והיום הגם שהם עדיין עושים לפרנסתם, אך הם 'בני תורה' במלוא המובן'.
כוחה של הלכה
וכשהוא מבקש לתת דוגמא אודות המהפך שחוללו השיעורים ב'דף היומי להלכה', הוא מספר את סיפורה של שקית זבל, שהצליחה לשנות חיים של משפחה.
"אחד המשתתפים בשיעור", מספר הרב, "הגיע אלי אם שאלה: מגיע יום טוב, שבת ושני ימי חג, ולאשתו מציק הזבל שהם מוציאים החוצה אל החצר האחורית של הבית. השקית עם שיירי האוכל מושכת אליה חתולים וסנאים שנוהרים אליה בהמוניהם, הם מנקבים את השקיות ומפזרים את תכולתן על פני החצר כולה. ואם כך, האם הוא יכול לקחת את השקית ביום טוב מהחצר, ולהשליך אותה בפח מרוחק. במקום שלא יגרום לכך שהסנאים יחגגו בחצר…
"שמעתי את השאלה, ואמרתי לו שלא. יש הלכה והיא אומרת שהשקית מוקצה, וכאשר היא מונחת מאחורי הבית היא אינה מפריעה, כך שאסור להזיזה משם. 'אבל זה מפריע לה מאד', אמר לי.
"אם כך, אמרתי לו, יש לי עצה עבורך: צא אחרי הסעודה עם כל בני המשפחה לחצר, תביאו עמכם כיסאות ושבו שם לזמן מה. ואז, כשהמקום יהפוך למקום ישיבה של בני המשפחה, יש לשקית דין של 'גרף של רעי' ומותר לסלקה משם.
"האיש, אדם מסודר שמחשבה על יציאה ספונטנית לחצר לא בדיוק הסתדרה אצלו, הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח. 'נצא? לחצר? עם כיסאות?' אך אני אמרתי לו שאדרבא, יש לו הזדמנות להראות למשפחה כולה שאת החיים יש לנהל לפי ההלכה. מה שמותר מותר, ומה שלא – לא.
"הוא חוזר אלי לאחר תקופה, ואומר לי: אין לרב מושג מה עשתה ההלכה הזו של שקית הזבל… גררנו כיסאות ושולחן, היה 'מצב', הילדים ישבו ושרו, ואז יצאנו בתהלוכה גדולה עם שקית הזבל לעבר הפח הסמוך, אך זאת רק אחרי שהילדים הבינו מה אומרת ההלכה לגבי השקית הזו. מאז הכל מתנהל לפי ההלכה. לפני שעושים משהו יודעים לשאול, האם זה מותר או אסור. בסעודות אנו מדברים על ההלכה הזו וההיא. הבית כולו התהפך והכל בזכות שקית זבל אחת"…
"וזה", הוא מסכם, "דוגמא אחת לכוחה של ההלכה. כאשר לומדים שיעור יומי ב'דף היומי להלכה', מגלים תוך זמן קצר שהמבט משתנה, האיש משתנה והבית כולו משתנה. לומדים לכלכל את הצעדים בחיי היום יום לפי ההלכה. והאמת, שזו חובתו של כל יהודי בעולמו: עשרים דקות של לימוד, אך בלי זה אי אפשר לחיות כיהודי".