נספר סיפור מיוחד שקראתי לאחרונה. לי אישית קשה להאמין שהסיפור אכן קרה אבל זה סיפור טוב, וכמו שאומרים, אם הסיפור טוב, מי צריך שזה יהיה אמת?
רבותי, ראיתי את הסיפור ונספר איך שראיתי אותו, והעיקר כמובן זה המוסר השכל, המוסר השכל הוא ממש ענקקקקק. אז המעשה שהיה או לא היה. לפני שנים בזמן שקלינטון היה נשיא, למי שעוד זוכר, ואחד הארגונים הגדולים באמריקה עשו מכרז, או מכירה סינית. ואני לא יודע איך אבל מישהו שמאוד מעורב בארגון הזה היה לו קשרים בבית הלבן ויצא לו לדבר עם קלינטון בכבודו ועצמו.
הוא הצליח לארגן פגישה עם קלינטון, ואמר לו ככה, 'אני רוצה לבקש ממך אם אפשר לבקש ממך רבע שעה מזמנך להיפגש עם בן אדם והמשמעות של ביקור כזה יכולה להיות בשביל ארגון הזה מיליון דולר'.
אומר קלינטון, 'דווקא יש לי קצת זמן פנוי', לנשיאים יש הרבה זמן. (עיין ערך נשיא טראמפ…). הוא שאל איך יעשו מזה מיליוני דולר? הוא הסביר שיעשו מכירה סינית ואמור להיכנס מיליוני דולר, ומה מוכרים במכרז? מי שנותן סכום מסויים יזכה בפרסים, והמתנה הכי גבוהה, ממש הגבוהה, תהיה ביקור מנשיא ארצות הברית אצלו בבית לרבע שעה. מי שיזכה יקבל ביקור של רבע שעה עם הנשיא אצלו בבית.
חושב הנשיא, 'רבע שעה אצל מישהו בבית? אוקיי… אבל מה אם מי שיזכה יגור בקצה העולם?!
'יש לך את המטוס שלך…'
הסכים הנשיא, 'אם זה יסתדר לי למה לא?'
זה היה כבר לפני האסון מגדל התאומים ונשיא היה עדיין יכול להגיע לביקור אצל אדם בבית, ולא היו צריכים להביא ביטחון חודש לפני עם כלבים להריח כל דבר.
ויהי היום ויהודי חרדי זכה בפרס הראשון, לכן קשה לי להאמין לסיפור הזה, כי אני לא זוכר כזה סיפור, אבל זה סיפור נחמד, חבל שנתחיל לדון אם היה או לא היה… בקיצור ככה, יהודי בן תורה באמריקה זכה והודיעו לו 'זכית!'
'במה?'
'שנשיא ארצות הברית יבוא אליך הביתה לרבע שעה'.
הוא שומע והוא לא יודע אם לצחוק או לבכות. 'מה?? תגיד לי מה בדיוק אני אמור לעשות עם נשיא ארצות הברית רבע שעה? תביא לי את ר' חיים קנייבסקי אני מבטיח לך שיהיה לי יותר מעניין, או ר' ישעיה בן ר' משה. מה אני ידבר איתו? וכי אני יכול לפעול ישועות… אולי תמונה איתו. אבל במה נדבר רבע שעה?'
אמרו לו, 'תגיד לו שלום, זה כבוד בשבילך וכבוד שלנו וכולנו מתכבדים יחד, אני יודע… מה כזה ענין? תמצא על מה לדבר'.
'באמת אין לי מה לגיד לו. ואגב אני גם צריך לקבל אותו יפה ואני גר באיזה חור סמוך ללייקווד. אני יצטרך לכבד אותו עם משהו ואין לי מה לתת לו, קצת עוגת שיש, רוגעלאך'.
תביא לו אוזני המן, קרעפלך, הוליפצקר, איזה מאכל יהודי…'
ועברו ימים והיום של הביקור מתקרב, ויום אחד האברך מקבל טלפון. 'הלו, אתה לא מכיר אותי אבל שמעתי שהנשיא הולך להיות אצלך בבית. תשמע טוב, אני מכיר אותו טוב, אני מכיר אותו כבר שנים, אני חבר כבר שנים לפני שהוא התחיל רציני בפוליטיקה, היינו ביחד כל השנים וגם כשרץ לקונגרס וכו'.
אני מכיר את הסיפור שלו, לפני הרבה שנים הוא היה בצבא האמריקאי והיה שם המנון, קטע מוזיקה שהיה בצבא וזכור לי שהוא היה משוגע על הקטע הזה. אצלו ההמנון הזה היה פשוט מעיף אותו. הוא היה מזמזם אותו כל הזמן. קטע ממש יפה ומחמם. כבר עברו שנים ואין לו זמן לכלום. הוא מעורב כל הזמן בפוליטיקה, אני לא בטוח שהוא אפילו זוכר את המנגינה היום. אני מכיר את המנגינה ואם תוכל להשיג כמה כנרים אני אדאג שיקבלו את התווים וילמדו את השיר וינגנו בשבילו. אני מבטיח לך שאם תעשה לו ככה, באמת עשית את זה'.
הנהן האברך ואמר, 'כן, אני אעשה את זה', ההוא שלח לו את התווים והוא סידר תזמורת קטנה, והגיע היום וקלינטון מגיע עם הצלמים. כמה תמונות ומתיישבים. ועל השולחן יש שוקו של תנובה, רוגעלאך של אחווה… הוא מתחיל 'כבוד גדול בשבילנו שהנשיא הגיע אלינו הביתה וכו' וכו'. וקלינטון הלביש כיפה לכבודו, וכמובן אמר כמה הוא קרוב לעם היהודי. ואז אמר לו האברך, 'הייתי רוצה להעניק לך מתנה'. ונכנסו הכנרים. והתחילו לנגן. ומנגנים דקה ועוד דקה ועברו שבע דקות וכבר אוחזים לקראת הסיום ורואים איך דמעה מתגנבת מהעין… השיר ריגש אותו.
השיר נגמר וקלינטון מושיט לו יד. 'אני הולך לביקורים כאלו מבוקר עד ערב. מאז הייתי נשיא אני לא גומר עם ביקורים כאלו. וקיבלתי בכל ביקור כל מיני תפריטים שרק יכול להיות. אכלתי אוכל סיני ותאילנדי, יפני, צ'כי, וכו'. אני נוסע וכל ביקור שאני עושה מעלה לי עוד כמה קילו. בלי עין הרע אני כבר זקוק לדיאטה. הגעתי אליך ולא הצעת לי כלום, ראיתי מה שמת לי על השולחן… הבנתי שאוכל רציני לא נאכל, ציפיתי לכמה סופגניות כשרות… אבל תשמע, בשום מקום לא היה כמו פה – אתה הייתי היחיד שביקרתי והשקעת מחשבה לחשוב מה ישמח אותי באמת. לא בתור נשיא של אמריקה, אלא בתוך ביל קלינטון הבן אדם כמו שהוא. כל אחד יש לו תחביב משלו ואני משוגע על המוזיקה הזאת, אני מבין שאין לך רוה"ק וביררת איזה שיר אני אוהב. וסידרת את הכל ולזה אני רוצה לעשות לך טובה'.
הנשיא הביא לו מספר טלפון, 'המספר שיש לכל נשיא בעולם, מספר החרום של הנשיא של ארצות הברית, ואני מביא לך גם אותו, אני רוצה שיהיה לך. אם פעם אתה צריך משהו – נישאר בקשר'.
האברך עומד המום, 'מר קלינטון לא התכוונתי'.
'לא, לא, אתה לא מבין מה עשית לי פה. אתה חושב שסתם כיבדת אותי, אבל אתה הבאת לי משהו שמדבר אלי. כל שאר הדברים שאנשים הביאו מדבר לנשיא. זה מתאים כשמגיע הנשיא שיביאו לו אוכל כזה. או שטיח אדום. אם הנשיא מגיע מתאים לתלות דגל אמריקאי בבית מקדימה, מאחורה, הכל דברים שעושים עבור הנשיא, מה שהבאת לי לא היה בשביל הנשיא אלא בשבילי'.
רבותי בוא נדבר ברור, אנחנו נמצאים באמצע חג הסוכות, חודש תשרי, מה עשינו מאז שימי הרחמים התחילו? כל אחד יענה, 'מה עשינו? מה לא עשינו!! מאז חודש אלול תוקעים בשופר, ואז קנינו סליחות ואמרנו סליחות. ואז הכנות לראש השנה. קנינו רימון גדול, ולא אחד אלא כמה, וגם ראש של דג, וקנינו ופעלנו אחרי ראש השנה עברנו לקרעפלך. רבותי אנחנו אוחזים לקראת סוף הימים הקדושים. ומה הבאנו לימים האלו? מה הבאנו? הכל ביחד – קילו רימונים, כמה ראשי דג, ומסתם דגים בערך אכלנו חצי ים של דגים. ומבשר כמה פרות, דיר שלם של בהמות ביקרו אצלנו בחג. ותפוחי אדמה מדברים על שדה שלם. ומחזורים וכפרות ובקיצור הביקור היה מוראדיג. המלך הגיע לבקר ואנחנו הבאנו כל מה שכתוב בהוראות להביא.
אני לא מזלזל, אבל השאלה היא האם נוכל להביא למלך משהו בזמן שגומרים את הביקור הזה, משהו שכביכול מדבר אליו במיוחד, אליו אישית.
רבותי, להקב"ה בעצמו מדבר רק דבר אחד: התורה הקדושה.
מגיע שמיני עצרת ושמחת תורה ואנחנו מרימים את הספר תורה הקדושה ואומרים: רבש"ע, את זה אנחנו הבאנו לך, היום טוב יסתיים, כל הרימונים וראשי דג נגמרו, אבל נשאר רק דבר אחד: רבש"ע ביקרת אצלנו ואנחנו נכבד אותך עם משהו שמדבר אליך כביכול. זה לא היום טוב אלה התורה הקדושה. התורה שהבאת לנו בהר סיני. התורה שמלווה אותנו אלפי שנים ותמשיך ללוות אותנו. אין לנו שיור רק התורה זאת, לא נשאר שום דבר מהיום טוב רק התורה הזאת. אין לנו שיור, שום שיריים נשארים, כזה יום טוב יפה, אבל מה נשאר? רק התורה.
הדבר היחיד שנוכל לקחת איתנו מהימים טובים זה התורה.
עכשיו הזמן לקבל על עצמנו לקבוע שיעורי תורה, להתחזק בלימוד התורה. אשר על כן רבותי, בואו ונתחזק ונשכיל להשפיע מחודש תשרי על השנה כולה.
(אסדר לסעודתא)