שמעתי מעשה נורא מהרה"ח ר ' חיים אלעזר ראזנפעלד, מנהל ביד רמה ובהנהגה טובה את המוסד הידוע לשם ולתהילה 'בית לפליטות':
לפני כמה שנים ערכנו 'הכנות' לנשואי כלה יתומה בחודש חשון תשע "ה , באחד הלילות פניתי לנדיב ידוע בחו"ל, ברצוני לזכות אותו בהשתתפות נכבדה בהוצאות הנישואין, הלה נענה בשמחה ואמר: "הנה אנכי שולח לכם מזוודה (רענציל) מלאה בכל טוב, מעילים ותכשיטים וכו'"…
מספר ר' ח"א: "כמעט שהתחרטתי על פנייתי אליו, אחרי שלא לזה הוצרכתי, אלא ל 'ממון ודמים', לשלם על הוצאות הנישואין, ליל החתונה וכיו"ב. אבל הלה לא הרפה ובמשך שבועיים 'רדף ' אחרי, ביום פלוני אשלח לך את המזוודה עם שליח פלוני וכו' וכו', למעשה הודיעני הנדיב, שביום כ "ה חשון לפנות הבוקר ינחת ה'שליח' בארה "ק ומבקש מר' ח"א שישלח 'שליח לקבלה' – מהאורח המגיע.
לא נאריך בדברים, אבל תכלית הדברים, ר ' ח "א ביקש מאברך הדר בהר נוף (שנוו"ב עובדת בבית לפליטות) שיתקשר עם נהג המונית המוליך את החבילה, וביניהם היה 'טלפון שבור' (כינוי לשניים המדברים ואינם מבינים זה את זה), ובינתיים השעון מתקדם, 'זמן תפילה' הקבוע של האברך המסודר מאד מטבעו מתקרב, ונהג המונית איננו, הלה ביקש מהנהג להביא את החבילה לביהכנ"ס 'בני תורה' שבהר נוף, אך ללא הצלחה, עד שהוברר שהנהג טעה והוא עומד כמה רחובות בסמוך לביהכ"נ כי נסע לביהכ"נ אחר.
בלית ברירה יצא האברך מ 'בני תורה' למצוא את הנהג כשתוך כדי הילוכו הוא טוען בטרוניא לרח"א בטוב טעם ודעת מתוך 'קאך' (בחמימות ורגזה), שהוא מפסיד את ה'מנין הקבוע' שלו, ס' פא'הרג'ט מיר דעם גאנצן טאג (זה מקלקל ומשבש לי את כל היום), וכאן אירע 'תוקפו של נס' כי אחר שתי דקות עלו ערביים ימ "ש לערוך טבח בביהכ "נ (כזכור לכל) – ועיקר הצלחתם ל "ע היתה על היושבים ב'שולחן' שם קבע מיודענו מקומו.
והנה , בדקו ב'עין רואה' (מצלמות אבטחה ) ומצאו מה שאירע באותם שעות שאירע הטבח ל"ע, שם נראה האברך כשהוא יורד במדרגות כשבידו האחת מחזיק הטלפון סמוך לאזנו וידו השני מתנענעת מעלה ומטה לפי קצב דיבורו – כשהוא מבכה את מצבו לפני ר' ח "א – ס ' פא'הרג'ט מיר דעם גאנצן טאג והוא לא יודע, כי ב'חסד' זה אינו הורג אלא 'מחיה' את יומו ושאר כל ימי חייו, ובלא זה היה נמנה בין ה'קדושים'…
ללמדך כוחו של 'חסד' מהו, וגם ללמד דעת כי הנראה כרעה אינו אלא טובה עצומה 'לחיותנו כהיום הזה'.
(באר הפרשה – שמות תשפ"ב)