פעם הגיע הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זיע"א לעיר אחת ביום חמישי. עד מהרה פשטה השמועה בכל העיר שהרבי הגיע, וכפי הנראה יישאר לשבות אצלם. אולם כשבאו לשאלו האם אכן יישאר אצלם לשבת, השתמט מלענות תשובה ברורה, כל זאת מפני שרצה ששהותו בעיר בשבת תהיה בצנעא.
בליל שבת התפלל במנין מצומצם, ובהגיע הבוקר, ביקש לדעת באיזה בית כנסת מתפלל חייט העיר שעורך היום 'אויפרוף' לבנו. כשענו לו, קם הרה"ק והלך עם פמלייתו להתפלל באותו בית כנסת.
מובן מאליו שכיון ששמעו בני העיר שהרבי מתפלל באותו בית כנסת, נהרו כולם לשם כדי לזכות להתפלל עמו, וכך היה בית הכנסת מלא מפה לפה וכבר לא היה מקום להכניס בו מחט. הרה"ק התפלל שם בהתלהבות גדולה ועצומה, וכשהחתן עלה לתורה וקרא את ההפטרה, גברה התלהבותו של הצדיק והוא הוסיף להכות בידיו וברגליו, ואף אחד לא הבין על מה ולמה.
מיד לאחר התפילה, התנער הרה"ק ויצא, ובמוצאי שבת הסתלק מן העיר, כך שלא היה שום מושג לאף אחד ממקורביו לפשר התנהגותו המוזרה.
אכן, לאחר מכן נודע הדבר על-ידי משמשו, שסיפר כי קודם לכן, באמצע השבוע, הגיע החתן דנן אל הצדיק והתלונן בפניו כי הנה הוא צריך לעלות למפטיר, אך אינו יודע לקרוא וללא ספק ינחל בזיונות קשים. כיון שראה הצדיק שהשבת כבר מתקרבת ולא נותר פנאי להתיישב עכשיו ללמדו את קריאת ההפטרה, אמר לו: אל דאגה! בשבת כבר אמצא לך עצה.
כעת נתברר שבגלל זה הגיע הרה"ק לשבות באותה עיר ולהתפלל באותו בית כנסת, כדי להרעיש בידיו וברגליו בשעת קריאת המפטיר, כך שלא יוכלו לשמוע את קריאתו של החתן.
*
כעין זה מסופר מעשה נפלא על הגרש"ז אויערבך זצ"ל: מעשה בילד אחד שסבל מקשיי קריאה, אך תשוקה אחת היתה לו, שבהגיעו לבר מצוה שלו יוכל לקרות את ההפטרה כשאר הילדים בני גילו.
שכר לו אביו כחצי שנה קודם הבר מצוה מורה פרטי, והוא התחיל ללמד אותו את ההפטרה של שבת הבר מצוה. כך שינן עמו את ההפטרה כמה מאות פעמים, עד שהיתה שגורה על לשונו וייטב לבו.
אולם, מה חשכו עיני המורה שלו, כאשר גילה אך שבוע קודם הבר מצוה, שלמחרת אותה שבת חל להיות ראש חודש, כך שבשבת מפטירים "מחר חודש" ולא את ההפטרה שהכין עם חתן הבר מצוה.
עלה ללשכת הגזית לשאול את פי הגרש"ז כדת מה לעשות. אמר לו הגרש"ז: "עלי ועל צווארי! בשבת קודש יקרא החתן את ההפטרה שהכין ולא את 'מחר חודש'"…
המעשה לא נגמר בכך. הגרש"ז בירר היכן מתפלל הבחור החתן, ובשבת בבוקר נדהמו מתפללי אותו בית כנסת לראות את רבי שלמה זלמן מגיע להתפלל עמם. הם תמהו על מה ולמה זכו לכך, אולם הגרש"ז אמר בלחישה לאותו מורה שלימד את הנער, כי הסיבה לבואו היא משום שחשש שאע"פ שיאמרו בשמו שמותר כצורך שעה לקרות הפטרה זו במקום 'מחר חודש', יהיו חכמים מחוכמים שיעוררו רוח סערה בשאלה זו, והבחור יתבייש. על כן החליט לבוא להתפלל כאן כדי להבטיח שאף אחד לא יעורר ויכוח בענין.
(מתוך שיעורו של הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, גיליון 'הבינני')