אנחנו לא מודעים, עד כמה אנחנו עלולים לסבול בגלל הפגיעה בזולת.
הסיפור התרחש כאשר השתתפתי בחתונה באולמי וגשל בבני ברק. הפלאפון שלי צלצל ובגלל רעש התזמורת נאלצתי לצאת החוצה לשוחח. כשחזרתי לאולם כבר ישב במקומי מישהו אחר ולכן חיפשתי מקום אחר לשבת. בשולחן פגשתי חבר ממשפחת שור, שחותני וחותנו מיודדים מאוד ומתפללים באותו בית-כנסת סמוך לבני-ברק. מכיוון שתקופה ארוכה לא ראינו זה את זה, התעניינו זה אצל זה , מה התחדש בשנתיים האחרונות. " מה שלום דודך, המוהל, הרב קורלנסקי?" הוא שאל אותי ועוד לפני שעניתי הוא סיפר:
"לפני כשבע שנים עשיתי שבת בבית חמי, והתפללתי בביה"כ שבו הוא מתפלל. נודע לי שלאחד המתפללים מצאו גידול בראש ל"ע. מדובר באדם כבן שישים. לקחתי את שמו להתפלל עליו, פלוני בן חוה לאה. כעבור תקופה לא ארוכה שוב הגעתי לביה"כ, וראיתי את החולה. ראשו היה כפוף, זקנו נעלם, משקלו ירד לחצי , ובאופן כללי נראה הוא היה במצב עגום ביותר. עתה התחזקתי בתפילה ביתר שאת. ברכתי את פלוני ברפואה שלימה מעומק לבי ובכאב גדול. מראהו האומלל של האיש המשיך לעמוד מול עיניי. הכרתי אותו בזמנים טובים, יהודי נעים הליכות, שמח ושופע.
לפני כעשרים שנה, נפגשנו בביה"כ בפורים. פלוני סיפר כיצד 'עבד' על חבר כבדיחה לפורים: "הרב קורלנסקי נעשה מוהל. התקשרתי אליו, ואמרתי לו, שיש ברית בעיר אחרת ביום הפורים עצמו. אמרתי לו את שם המשפחה ושם ביה"כ, שבו הוא צריך להיות, והוא האמין לי!". כשאני משחזר זאת, אני תופס שאם הרב קורלנסקי האמין לו, זאת אומרת, שביום הפורים עצמו נסע לערוך ברית לתינוק שלא נולד. יתכן כי יש כאן פגיעה נוראה ביהודי. מי יודע אם מעשה השפלה זה, שנעשה למוהל הטרי, אינו מקטרג על פלוני בן חוה לאה.
כבר באותו שבוע עליתי לבית הרב קורלנסקי, המוהל. כאשר שם לב אלי, שאל, "מה רצונך?"- " באתי כדי שתתפלל על חולה", אמרתי, "ידיד שלי, פלוני, חולה במחלה קשה, והוא זקוק לרחמי שמיים מרובים" . המוהל הקשיב ברצינות ושאל, "מדוע באת לבקש דווקא ממני להתפלל עליו?"- "החולה עשה לכם פעם צחוק בפורים, וקרא לכם לברית מילה. אולי זה כאב לכם". היה לי קשה לעשות זאת מול יהודי מבוגר חשוב ותלמיד חכם, אך ידעתי, כי עלי למלא את שליחותי. בכאב עצור סיפר המוהל, מה שעבר עליו ביום פורים ה'תשל"ד. "בתענית אסתר קיבלתי ההזמנה לברית, ושמחתי מאוד. פורים חל אז ביום שישי. פלוני שקרא לי לברית אף הוסיף וביקש לעשות את הברית לפני קריאת מגילה, כדי שכאשר יקראו: ' ליְהּודים הייְתה אֹוָּרה וְשמחה וְשָּשן' )אסתר ח, טז( – זה ברית מילה, יהיה התינוק מהול.
ביום הפורים התפללתי ותיקין. באוטובוסים, היטלטלתי לעיר המדוברת. שעה הלוך ושעה חזור, וכל זה עוד לפני ששמעתי מגילה. אני נכנס לביה"כ, מאחל מזל טוב, מחכה לראות תינוק. כולם צוחקים, מישהו מבין ש'עשו עלי קטע ', מחייכים ומאחלים פורים שמח. ביזיונות כאלו איני מאחל לאיש. כמה צער ועוגמת נפש. עד שחזרתי לעירי, כבר קראו את המגילה. באזור מגורי אין שטיבלך, ונאלצתי לקרוא את המגילה יחידי. בכל פורים בבוקר אני נזכר בסיפור. מאז למדתי לקח ובכל ברית שמזמינים אותי, אני מברר את כל הפרטים מראש, אבל אז הייתי מוהל טרי, וקיבלתי את ההזמנה בלי לבדוק. זהו, זה מה שהיה, ועד היום, כמעט ארבעים שנה אחר כך, כואב לי מהפגיעה ההיא. הקשבתי לדבריו בפה פעור. כאבתי את כאבו. פניתי אליו בהתרגשות: "הפוגע חולה מאוד, אי אפשר להכירו, והוא סובל ייסורים נוראים. אולי כדאי לסלוח לו? לברכו ברפואה שלימה?". המוהל ביקש שאמתין מספר דקות. לבסוף האירו עיניו והוא אמר מכל הלב: "הריני מוחל וסולח לפלוני בן חוה לאה , ושתהיה לו רפואה שלמה ויזכה לצאת מאפלה לאורה ויאריך ימים ושנים טובות. הרב שור", פנה אליי המוהל, "אני מבקש ממך שתודיע לפלוני בן חוה לאה, שאיני מקפיד עליו, וסולח לו בלב שלם!". הרגשתי, כי זכיתי לקיים הבאת שלום בין אדם לחברו, אבל אז לא ידעתי, כמה תועלת תבוא על ידי זה.
שוב הזדמן לי להיות אצל חמי, ופניתי לבקר את ידידו החולה. איחלתי לו רפואה שלימה, וסיפרתי לו על שיחתי עם המוהל הוותיק. החולה התרגש והודה לי מאוד. הוא סיפר, כי עשה חשבון נפש, וחשב במי פגע אבל את הסיפור הזה לא לקח בחשבון, שכן עשה זאת מתוך ידידות, לשם משחק. "עכשיו, שביקשת מחילה מהמוהל, הצלת את חיי!" הוא בכה. מאז, מיום ליום, מצבו השתפר. הוא הפסיק את הטיפולים, והמראה שלו חזר לעצמו. בשנת ה'תשע"ט, שבע שנים אחרי המחילה הוא בריא כאחד האדם. חי כנגד כל התחזיות של הרופאים, שלדבריהם, היה צריך להיות כבר היארצייט השישי שלו. פגיעה אומללה, עונשה וכוחה של מחילה!
(הובא ב'ליקוטי שמואל', מעובד מתוך 'השגחה פרטית' אותו סיפר הרה"ח ר' אריה קורלנסקי, משב"ק בחצר פיטסבורג באשדוד)
