"וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (ג, כא)
לפני מספר שנים הלכתי לאסוף כסף לצדקה עבור אחד מחברי שירד מנכסיו. האיש היה עשיר גדול, אבל עסקה אחת שגויה שביצע, הביאה אותו עד כדי פת לחם.
מאיפה משיגים כסף?
סידרו לנו תור לאחד המיליונרים והיינו בטוחים שממנו תבוא הישועה. נכנסנו אליו והצגנו בפניו את כל ההסכמות וההמלצות מהרבנים שהכירו את האיש וקראו לתמוך בו. המיליונר ישב וקרא את ההסכמות בעיון ושלף את פנקס ההמחאות. הייתי בטוח שהוא הולך לרשום לכל הפחות סכום בן שש ספרות. אבל במקום זאת הוא כתב שלוש מאות ושישים ש"ח, הגיש לי את הצ'ק ואמר: "הנה לך, בבקשה, עשרים פעמים 'חי'!"
הבטתי בסכום הנמוך בהרבה מהמצופה ואמרתי לעשיר: "תאמין לי, עדיף שבמקום לכתוב עשרים פעמים 'חי', היית כותב פעם אחת 'מת'!"…
"למה אתה מדבר אלי בצורה כזאת?" נפגע העשיר, "למה אתה מזלזל בתרומה שלי?!"
"חס ושלום!" השבתי, "אינני מזלזל בשום תרומה, אבל אומר לך את האמת שציפיתי ממך לתרומה הרבה יותר גבוהה!"
"אם אתה מדבר בעזות, גם אני אענה לך בעזות!" השיב העשיר מיניה וביה. "אמור לי אתה, אם ידידך היה מצליח בעסקיו, הוא היה נותן לי דיבידנדים?! אז למה עכשיו כשהוא הפסיד, אני צריך לתת לו דיבידנדים?!"
ראיתי שהעסק לא יתקדם בדרך הפשוטה והסטתי את נושא השיחה: "האם כבודו לומד לפעמים גמרא?"
"ודאי, פעמיים ביום אני שומע שיעור דף היומי!" הכריז העשיר.
ציטטתי בפניו את דברי הגמרא (סוטה יד ע"א): "דרש רב שמלאי, תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב: 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', וסופה גמילות חסדים דכתיב: 'ויקבר אותו בגיא'".
"מדוע הגמרא מוכיחה שתורה תחילתה גמילות חסדים מתפירת עלי התאנה, ולא מבריאת האדם הראשון?!"
"מדוע באמת?" התעניין העשיר.
"בכך לימד אותנו הקב"ה, שהחסד האמיתי הוא לא כאשר אתה עושה דבר מה ויוצאים ממנו דברים טובים, אלא אפילו כשאתה עושה דבר מה ויוצאים ממנו דברים שליליים. מבריאת האדם יצא דבר רע, הקב"ה ברא את אדם הראשון ותוך יום אחד הוא חטא. על פניו הוא יכל לומר לו: 'חטאת, הסתבכת, עכשיו תסתדר לבד!' אבל הקב"ה לא נהג כך אלא עשה לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. ללמדך שאם אדם מסתבך יש לדאוג לו ולסייע לו. ולמה נסמך לזה ענין הקבורה? ללמדך שכמו שהאדם לא צריך לעשות כלום כדי למות אלא הקב"ה נוטל לפתע את נשמתו, כך גם אם האדם נופל אין זה כתוצאה ממעשיו. הקב"ה סובב שהוא ייפול כדי לזַכות את סובביו במצוות צדקה!"
(רבי ברוך רוזנבלום שליט"א- נאה דורש בראשית)