דרכי המאבק ביצר – דורון תפילה ומלחמה
"וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (לב, ט)
פירש רש"י: "'והיה המחנה הנשאר לפליטה' – על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפלה ולמלחמה. לדורון – להלן (פסוק כב) 'ותעבור המנחה על פניו'. לתפלה – (פסוק י) 'אלקי אבי אברהם'. למלחמה – 'והיה המחנה הנשאר לפליטה'".
יעקב אבינו התכונן למפגשו עם עשו בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה, ואומר החיד"א כי כך היא הדרך גם במלחמתנו עם יצר הרע. יש להכין כנגדו את שלושת 'כלי הנשק' הללו: דורון, תפילה ומלחמה.
*
כלי הנשק הראשון הוא 'דורון' – צדקה.
יעקב אבינו אומר (פסוק יא): "קטונתי מכל החסדים", אומר תנא דבי אליהו זוטא: "קטונתי" – נתקטנו נכסיי, כי נתתי מכספי לצדקה, ובזכות הצדקה תושיע אותי.
רבי חיים פלאג'י זצ"ל מספר בספרו "עמודי חיים": הגאון רבי שלמה עדני, בעל ה"מלאכת שלמה" על המשניות, ברח מתימן והגיע לטורקיה. במשך תקופה הוא עבד כמשרת בביתו של העשיר הגדול רבי יצחק פרחי. הגביר פרחי תמך במשרת הנאמן ומימן את כל צרכיו. רבי שלמה עדני רצה להכיר לו טובה. הוא ידע שהגביר איננו תלמיד חכם גדול, ישב וכתב עבורו פירוש מיוחד על כל ששה סדרי משנה, כדי להקל עליו את הלימוד.
אהבת התורה של רבי יצחק פרחי היתה מיוחדת במינה. תעיד על כך העובדה, שכאשר ראה שעסקיו בסכנה והוא עומד לפני פשיטת רגל, הדבר הראשון שעשה היה להפריש סכום נכבד של מטבעות זהב ולהניחם בצד, כדי שחלילה אם יפסיד את כספו, לפחות יישאר לו סכום שיהיה בו להחזיק תלמיד חכם למשך שנתיים.
אומר רבי חיים פלאג'י: ראה הקב"ה את מסירות נפשו לצדקה ולאחזקת תורה עד כדי כך שבזמן שהוא עומד להפסיד את כל ממונו הוא מקצה אותו לצדקה, ובזכות זו הוא השאיר לו את עושרו הרב ואף הרחיב את גבולו מאוד. רבי יצחק פרחי זכה לאריכות ימים ושנים בעושר מופלג.
*
כלי הנשק השני כנגד היצר הוא – תפילה.
ואיזו תפילה? תפילה לה' שיצילנו מיצר הרע וייטע בנו לב טהור לעבודתו. ועל כך אנו מתפללים בכל יום: "יהי רצון שתצילני היום ובכל יום… מיצר הרע". ובתפילת שמונה-עשרה מבקשים: "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך".
בבית שמש מתגורר יהודי תלמיד חכם שעלה לארץ מארגנטינה. לפני שנים חוקק בארגנטינה חוק גיוס חובה לצבא. כל אזרח חייב להתייצב ולעבור את כל המבדקים, כדי לבדוק את מידת כשירותו לשירות צבאי. מי שקיבל צו גיוס ואינו מתייצב – צפוי לעונשים כבדים. אין דין ואין צדק, הכל תלוי במצב רוחו של המפקד…
את היהודי הזה זימנו להתייצב בשעה שש בבוקר. זו היתה שעת בוקר מוקדמת מאוד. הנץ היה בשעה שמונה בבוקר. מה יעשה? מצד אחד, הוא צריך להתפלל תפילת שחרית בזמן, ומצד שני, אם יאחר להתייצבות הוא עלול להיענש, ומי יודע על איזה צד המפקד קם באותו בוקר…
אמר בלבו: בורא עולם הוא המנהל של העולם, אני מחויב רק לו. אני אתפלל שחרית בזמן, ואתפלל גם שלא יאונה לי כל רע על שאאחר להתייצבות, ולה' הישועה.
הוא התחיל להתפלל בשבע וחצי כדי שיגיע לנץ בשעה שמונה, ובשעה שמונה וחצי סיים את התפילה. לאחר מכן אביו הסיעו במהירות למקום התייצבות. כל הדרך הלב רעד מפחד מפני הבלתי נודע.
כשהגיע למקום ההתייצבות הוא רואה לפניו תור ארוך המשתרך לאורך עשרות מטרים. התברר לו שקרתה תקלה בלתי צפויה והכל התעכב. הוא נעמד בסוף התור. זמן קצר לאחר מכן הגיע המפקד, הוא ראה את התור הארוך וצעק: "אי אפשר לעבוד ככה". המפקד הציב חייל בראש התור וחייל נוסף בסוף התור והורה להם לתת לכולם את האישורים ולשחרר אותם לשלום…
אמר היהודי: אם לא הייתי מתפלל ומגיע להתייצבות בזמן, הייתי תקוע באמצע התור ומחכה שעות ארוכות לקבל את האישור. בזכות זו שלא ויתרתי על תפילה בזמנה, באתי אחרון ויצאתי ראשון וברוך ה' הכל עבר בשלום.
*
והאמצעי השלישי כנגד היצר הוא – מלחמה.
פעמים רבות אדם מקיים את המצוות בלי חשק. הוא קם מאוחר, עייף, מתנהל בכבדות, בעצלתיים. יש לו שיעור תורה, אין לו חשק ללכת, מה עושים? מוצאים כל מיני תירוצים איך להשתמט מהשיעור. הוא אומר לעצמו: בכל מקרה אני מאחר לשיעור, כבר אין טעם להגיע… או: אני עייף ולא אוכל להתרכז ולהקשיב בשיעור, חבל להגיע…
אומר החיד"א: כאן טמונה הנפילה הגדולה! מול היצר הרע צריכים להילחם. לעולם אל תאמר 'הפסדתי' ו'אין סיכוי'. בכל מקרה, בכל מצב – אסור להפסיק ולהרפות מהמלחמה כנגד היצר. אם תשאיר את החזית רגע אחד בלי מלחמה – היצר יכבוש אותך ויפיל אותך ברשתו.
האדמו"ר ה"דברי שמואל" מסלונים זצ"ל, לפני שעלה על כס האדמ"ורות כיהן כראש ישיבה בעירו. אחד הבחורים בישיבה נטה להשכלה וכעבור זמן יצא לתרבות רעה.
לימים, לאחר שכבר התמנה לאדמו"ר, נסע פעם ה"דברי שמואל" ברכבת עם קבוצה מחסידיו. פתאום נכנס לקרון יהודי לבוש בבגדי עשירים. היה זה תלמיד הישיבה לשעבר שסר מן הדרך. ברגע הראשון האדם הזה התמלא בושה, לא היה נעים לו שהרבי יראה אותו גלוי ראש. אבל חוסר הנעימות נמשך רגע אחד ומיד השתלט עליו יצר הגאווה. הוא פסע בהליכה שחצנית לכיוון הרבי ואמר לו: "הרב זוכר אותי?"
השיב הרבי: "כן, מה שלומך? מה מעשיך היום?"
אמר לו: "כבוד הרב, מאז שעזבתי את הישיבה התעשרתי והיום אני שווה מאה אלף רובל".
אמר הרבי בהתפעלות: "מה אתה אומר! באמת? מאה אלף רובל? איך זה קרה?"
אמר העשיר בגאוה: "עשיתי כמה עסקים מוצלחים".
הרבי המשיך להראות לו סימני התפעלות. העשיר היה בטוח שהרבי עושה זאת כדי לפתוח את לבו שיתרום תרומה גדולה לישיבה. אמר העשיר לרבי: "אני מוכן לתרום תרומה יפה לישיבה, לכבודו של הרבי".
אמר לו הרבי: "תרומה? לא שייך! אי אפשר לקבל תרומה מכופר ומחלל שבת".
העשיר נדהם מדברי הרבי, לתשובה כזו הוא לא ציפה. הרבי ראה את פניו המכורכמות של העשיר ואמר לו: "אינני רוצה ממך תרומה, אבל את השיעור שלימדת אותי עכשיו – לא אשכח כל חיי"…
תמה העשיר: "שיעור? איזה שיעור?"
אמר הרבי: "כשלמדת בישיבה התרפית בתפילות, בלימוד, בקיום המצוות. את הכל עשית בלי חשק. היית נרדם בתפילה, בקושי פתחת דף גמרא. אמרתי לעצמי: מה כבר ייצא מהבחור הזה? מה שוות התפילות שלו, מה שווה הלימוד שלו, איזה ערך יש למצוות שלו? אבל כעת שאני רואה שהיצר הרע היה מוכן לשלם לך על המצוות הריקות האלה מאה אלף רובל, אני מבין שלא ידעתי את ערכה של מצוה. אם הוא שילם לך מאה אלף רובל על מצוות ריקות, תאר לך כמה שוות מצוות שאדם מקיים בחשק ובכוונה, כמה שווה תפילה כהלכה ואיזה שכר עצום מקבלים על עמל התורה".
(רבי גואל אלקריף שליט"א- דורש טוב בראשית)