הקב"ה הוא 'טוב וישר' לכל וברבות הימים (בזה או בבא) תמצאנה. וישים האיש ללבו, שכל הצער והמכאוב באים לו לאדם לטובתו הגמורה מאת 'אבינו אב הרחמן'.
הרה"ק רבי מאיר נתן זי"ע בנו של הרה "ק הדברי חיים נלב"ע בחיי אביו , ביום הראשון כשנעמד הדברי חיים להתפלל שחרית, נטל את הטלית להתעטף בה, וקודם שהחל באמירת ברכי נפשי פתח ואמר, הנה מהלך לו איש בנחת ברחובה של עיר ולפתע מרגיש כי מאן דהו הכהו בגבו מכה גדולה וחזקה – מיד יסתובב המוכה לאחוריו ברוב רוגזה וטענה מי העיז להכותו כן. אמנם אם יראה שה'מכה' אינו אלא ידידו אוהבו שהכהו בגבו לאות אהבה וחיבה – לא די שלא יקצוף ויתכעס עליו, אלא אדרבה מכה זו תוסיף אהבה על אהבתו וחיבה על חיבתו. אף לדידן, עתה הוכינו במכה אנושה אך מי הוא זה המכה הלא הוא ידיד נפש אב הרחמן… ופתח בהתלהבות בסדר התפילה.
כתב הגר"ח קניבסקי זצוק"ל בספרו 'ארחות יושר' (ערך פחד ודאגה) בזה"ל, יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורעניות, כגון ממחלות וממלחמות ומאנשים רעים וכו', והם כל ימיהם בפחדים ורעדות ודאגות מכל מיני דברים שמא יהיה כך ושמא כך, ויש שמרוב פחדים מתייראים לנסוע למקום אחר ויש שמתייראים לצאת מביתם, וזו הנהגה מאד לא טובה. כמו שנאמר בברכות (ס.) 'ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד, אמר ליה חטאה את דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים, א"ל והכתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד שמא תשתבח ממנו שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד וכו' (והיינו שאין לו לאדם לדאוג מכלום חוץ מדברי תורה). וגם הדאגות מזיק לגוף וגורם לכל מיני מחלות ר"ל, כמ"ש (סנהדרין ק: ) לא תיעול דויא דאגה בלבך דגברי גבורין קטן דויא ( – אל תכניס דאגה לליבך, כי הדאגה הרבה אנשים גיבורים). וכל זה בא ממיעוט אמונה, שאם היה מאמין באמונה שלמה שהכל בא מהקב"ה, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, א"כ מה לו לפחד, אם ח"ו נגזר עליו אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', ואם לא נגזר אין לו מה להתיירא. ואנחנו תמיד בכל רגע ביד ה', בין בזמן מלחמה ובין בזמן שלום והרבה דרכים למקום, ואין לפחד רק מהקב"ה, ולפחד שמא יעבור על א' מהעברות ח"ו או לא יקיים המצוות, וחוץ מזה אין לפחד כלום. ואע"ג דמצינו זהירות כמ"ש (ב"ק ס:) דבר בעיר כנס רגליך רעב בעיר פזר רגליך, זה מדין השתדלות בכל דבר מה שאפשר אבל הפחדים והדאגות אין מקום וכו'. ושבחו חז"ל (תענית כב.) לאנשים ששמחים תמיד ומשמחים אחרים ואמרו שהם בני עוה"ב. עכ"ל.
ואכן זה כל האדם, לבטוח בה' בשלמות עד שירגיש שישועתו 'מובטחת', וממילא יבוא לידי השקט ושלווה, כאילו כבר באה ישועתו. וכך ביאר הגה"ק ה'שבט סופר' זי"ע בביאור לשון הכתוב (תהילים כב ה') בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו', וז"ל. ושמו בטחונים חזק על ה' שבוודאי יושיעם והי' אצלם בטחונם חזק כ"כ והי' בעיניהם כאילו כבר הושיעם, כי זה עיקר ה'בטחון', כאשר מורה עליו הלשון 'בטחון' – מלשון בטח, שבודאי יושיע ויעזור ה' אותו, ולא כמו שחוסה בה' בלבד, ומורא בלבו שמסתפק אולי לא ימלא ה' רצונו, כי אין זה בטחון גמור, ובזה נ"ל לפרש המקרא בתהילים 'בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו', וצ"ב, מהו כפל הלשון 'בטחו', אלא שכונתו להראות לנו כמה הי' חזק הבטחון של אבותינו כי הבטחון הי' אצלם כ"כ עד שכבר היה בעיניהם כאילו כבר פלטם אותם ה', ולכן כפל לומר, 'בטחו' באופן זה שכבר 'ותפלטמו', כאילו כבר פלט אותם
וכשם שאין מקום ל'דאגה' כך אין מקום ל'השתדלות מבוהלת' להיות בהול ונחפז אחר צרכיו, אלא יתחזק באמונה ובבטחון בה' שהוא עושה ויעשה לכל המעשים. וכך רמזו קמאי (עיי' עבודת ישראל להרה"ק מקאז'ניץ זי"ע) בהא דכתיב 'וזה לכם הטמא בשרץ… שזוהי טומאת ה'שמונה שרצים' הנהוגה עד היום הזה – שרצים כל העת הנה והנה מבלי מנוחה… אם בענין הפרנסה לחזר יומם ולילה אחר עסק השתדלותם בהשדלות יתירה ,אם בשאר עניינים במרוצה אחר 'עסקן' פלוני ואחר 'שדכן' אלמוני וכיו"ב רבות, רדיפה אחר ה'שוכר' לדירתו או אחר הקונים, אחר תלמיד בשעות הפנאי או אחר 'מנהל' פלוני שימנה אותו ל'תפקיד' המגי"ש או סגן מנהל וכו', וחסרון יש בדבר כי בזה הוא מורה על חסרון באמונה ובטחון בה', שהרי כאשר ישריש בנפשו שהקב"ה הוא הזן ומפרנס לכל, והוא הוא 'העושה לי כל צרכי', מיד תתישב דעתו עליו, ויפסוק מרדיפותיו, כי יבין
כה הביא ב'שיעורי משמר הלוי' להגרמ"מ שולזינגער זצ"ל (סוטה בעמו' קפ בספרו) וז"ל , הגאון הצדיק רבי עזרא ברזל זצ"ל היה מוכיח את שומעי לקחו (בירחי כלה) וכה היה אומר במתק שפתיו, בן אדם לפעמים רץ באמצע חזרת הש"ץ ועוזב את בית הכנסת, ומדוע, כי מחכה לו איזה עסק שהוא צריך להרוויח שם הרבה כסף, ומחשב לעצמו שאם ימתין עד לאחר ברכת כהנים הוא יפסיד בעסקיו, ואינו מבין שבכך שהוא עוזב לפני ברכת כהנים הוא מפסיד בכך את הברכה הגדולה של 'ואני אברכם' אשר נצרכת לו כל כך בעסקיו , הא למה הדבר דומה, לאדם שרץ וממהר לבית העסק, וכאשר מגיע אל מקום העסק הוא מגלה ששכח את המפתחות בבית… הוא רץ רץ והמפתחות נשארו בבית… והלא הברכת כהנים זה המפתח, ובכלל , סיום סדר התפילה הוא הגורם ומביא את 'ירידת השפע', ומה לך בורח ומפסיד את ה'מפתח' – ברכת ה' שמבלעדיה לא תרוויח מאומה… (עכ"ל).
וכבר היה מעשה אצל הרה "ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע, שראה איש יהודי הממהר לצאת מבית הכנסת בעת תפילת 'אשרי ובא לציון', כשהוא רץ למלאכתו ולפרנסתו, ניגש אליו הרה"ק, אמר לו, בסידור נכתב לפני תפילת 'אשרי ובא לציון' – ירידת השפע, נמצא שכאשר אתה ממהר ויוצא לעבודתך הנך מפסיד את השפע.
(קטעים מתוך 'באר הפרשה' שמיני תשפ"ב)