1. מה נדרש מעורך עלון?
כדי להפיק גיליון משובח צריך להשקיע. צריך 'לחיות' את פרשת השבוע, ללמוד כמו שצריך חומש עם רש"י. כל שנה מחדש אני לומד את הפרשה ביסודיות, מנסה לחיות אותה וגם למצוא בה רמזים ולקחים הקשורים למאורעות הזמן. מאוד חשוב גם להתמצא במאורעות הזמן, ולהכניס דברים שיכולים להתקשר למה שקרה השבוע. היו כמה פעמים שנפטרו גדולי הדור זמן קצר לפני הדפסת הגיליון, ותמיד התאמצתי להכניס תוכן שקשור לכך. גם אם לא בהרחבה, לכל הפחות להביא איזה ווארט מעניין ממנו על הפרשה. כך זה נהיה עלון דינאמי, והקוראים מרגישים את זה.
2. שיתוף בדברים אישיים
עורך גיליון צריך לשתף מפעם לפעם אפילו בדברים אישיים שלו. אם זכיתי באותו שבוע לעשות הכנסת ספר תורה שיתפתי בזה את הקוראים, הבאתי איזה רעיון על ספר תורה וחשיבות הכנסת ספר תורה. כמו כן, כשזכיתי לערוך ברית מילה לבני, באותו שבוע הבאתי משהו בנושא זה. זה יוצר קשר יותר פנימי, יותר חזק עם הקוראים, הם יותר מזדהים עם מה שאתה כותב, וכך, גם כשאתה מביא אחר כך ווארטים עם מסרים מסויימים שאתה רוצה, כדי לחזק איזה עניין, הם מקבלים, כי הם יודעים שאתה מדבר איתם בגובה העיניים, כמו אח שמשתף בהכל.
3. ווארט על הפרשה
יש ווארט של הבעלזר רב, הפריערדיגער רב, על הפסוק 'הבאים מצרימה', מדוע לא כתוב 'באו למצרים'. אחד מהחסידים שלו עבר למקום מגורים בסביבה לא הכי טובה. הרבי אמר לו שיכתוב לו מכתבים. בהתחלה כתב שממש קשה לו להתאקלם וכו' והוא רצה לעקור משם, אבל הרבי אמר שימשיך לגור שם. אחרי שנה כתב: ב"ה, אני כבר מצליח להתאקלם, ואז הורה לו הרבי מיד לחזור. לפליאתו הסביר לו הרבי: כל זמן שהיה לך קשה, הבנתי שלא תהיה חלק מזה, אבל כשאתה מצליח להתאקלם, זה כבר מסוכן… זה הפירוש 'הבאים'. כל זמן שאתה מרגיש 'הבאים', שזה מצב ארעי, אז זה בסדר. אבל אם זה כבר 'באו', כבר השלמת עם כך שבאת לשם, וכבר טוב לך – זה לא בסדר. עם ישראל יצאו לגלות מצרים בתחושה של 'הבאים', הם לא התיישבו שם, לא השתקעו. הקב"ה ציווה עלינו אז נאלצנו לבוא, אבל אנחנו רק 'באים', לא באנו להשתקע שם.