במשך שנים רבות היה רבי בן ציון פלמן זצ"ל נוסע לנוח בימי בין הזמנים (שבחודש אב) במושב "בית מאיר" הסמוך לירושלים.
בקצה המושב התגורר אדם שגידל בחצר ביתו אתרוגים, והיה רבנו טורח בכל שנה והולך לביתו לחפש אם יש שם אתרוג יפה ומהודר.
והנה אתרוג מרמז על הלב, וכשם שמדקדקים אחר אתרוג מהודר, כך ראוי וצריך להדר אף שלבו של אדם, יהיה נאה ומהודר בעבודת ה', בבין אדם למקום ובבין אדם לחברו.
פעמים רבות, כשנשאל על כשרותו ורמת הידורו של אתרוג, לאחר שהשיב, היה אומר: "אבל לא לשכוח את העיקר – לקנות ולהשיג לב מהודר!".
מעשה מופלא סיפר רבי משה קפלן שליט"א, שזכה ללמוד בחברותא עם הרב זצ"ל רבות בשנים: שנה אחת, באחד מימי חודש אלול, לאחר שסיימנו ללמוד, אמר לי רבנו כי יש לו בעבורי אתרוג יפה מאוד ומושלם בתכלית השלמות, אשר לא נראה כמותו שנים רבות.
"אבל", הוסיף רבנו, "כיון שהוא כל כך מהודר, איני רוצה להביא את האתרוג לכולל, בכדי שאחרים לא יראו את זה ויקנאו, אלא בוא לביתי ואתן לך את האתרוג". ממשיך רבי משה ומספר: הגעתי לביתו של הרב, הרב הוציא מהקופסה אתרוג עטוף בפשתן, ובדחילו ורחימו פתח את הקופסה. הבטתי באתרוג והתפעלתי; כזה אתרוג באמת לא ראיתי מעודי… אבל, חשבתי בלבי, כזה אתרוג יפה – לא יתכן שיש לרב שני אתרוגים כאלו! בוודאי רבנו מביא לי את האתרוג המהודר הזה, ולעצמו הוא מסתפק באתרוג פחות יפה ופחות מהודר…
פניתי לרבנו ושאלתיו איזה אתרוג יש לו, ורבנו עונה: לא, את האתרוג הזה ייחדתי בשבילך, אני מסודר כבר עם אתרוג אחר. הבנתי כי האתרוג הזה הוא יותר מהודר ויפה, וניסיתי להתנגד ולסרב, אבל רבנו היה החלטי בדעתו שהאתרוג הזה יהיה לי, ונתנו לי. והנה לפתע פונה אליי רבנו ולוחש באוזניי: "ר' משה, אל תברך על האתרוג הזה בסוכות".
נבהלתי והתפלאתי; הרי על כזה אתרוג ודאי שראוי לברך בחג!. אך רבנו המשיך: "הוא מורכב!".
נדהמתי; האתרוג מורכב?! א"כ מדוע הרב הביאו לי? ורבנו משיב ואומר: "רציתי ללמד אותך שלפעמים אדם נראה מבחוץ הדור ונאה, אבל בפנים הוא מורכב!" האדם יראה לעיניים ונראה לו שהאדם הזה שמתנהג כך הוא שלם בתכלית השלמות, אבל ה' יראה ללבב ואם הלב מורכב – אינו שווה כלום.
"רחמנא ליבא בעי", עיקר הדגש בעבודת ה' הוא שהלב יהיה שלם, כמו שכתוב "ומצאתו את לבבו נאמן לפניך", אל תביט אל מראהו, אל תתפעל מחיצוניותו, העיקר תקפיד על הפנימיות, להיות מרוצה לפני השי"ת!
(שלמים מציון)