חג שמחתנו הוא חֵיל הַהַסְבָּרָה של כלל ישראל.
בכל חיל מתוקן ישנה מחלקה שנקראת חֵיל הסברה. היא אחראית על המורל של החיילים. תפקידה לדאוג שהחיילים יבינו את חשיבות הפעולות שלהם וכמה הם תורמים למלחמה ולמדינה שבה הם משרתים.
נציב לנגד עינינו סיטואציה של צבא היוצא למלחמה, מאות רבות של כלי מלחמה, אלפי חיילים, שריון ומטוסים, כל סוגי הטכנולוגיות. מלחמה כזו דורשת אינספור תיאומים בין החיילות השונים, היא דורשת סינכרון מלא בין המטוסים לשיריונאים, בין מפעילי הרחפנים לאנשי ההנדסה הצבאית, בין מנהלי האסטרטגיה למפקדים בשטח.
עוברים שלב אחרי שלב, מקביעת היעדים ועד לביצועם בשטח. עבודה מאומצת של מאות ואלפי אנשים בפועל. מערכה שמחייבת ביצועים דקים ומדויקים.
חיילים במלחמה יכולים להגיע למצב שהם לא ישנים ימים שלמים וחיים על אוכל מינימלי במשך חודשים ארוכים. הם מקריבים את חייהם הפרטיים ואת עיקר אונם ומרצם, את מצב הרוח שלהם ואת חדות המחשבה שצריכים להיות בשיא הפעולה לאורך שבועות ולפעמים אפילו יותר מכך. זו משימה מנטלית קשה ומכבידה.
מי מדבר על כך שכל חייל ערוך נפשית ומתפקד לפעמים בצל אבידות קשות של חברים קרובים ושותפים ליחידה או למחלקה, לפעמים זה מפקד ישיר ולפעמים זה חבר טוב. בזמן המלחמה אין פניות נפשית להתאבל לכאוב ולפרוק רגשות. את כל אלו עושים אחר כך כשחוזרים הביתה.
כח הסיבולת של החיילים חייב להיות בשיא התפוקה ובלי לפספס אף יום ושום שעה.
מי שמחזיק את כל המערכת הזו הם אנשי חֵיל ההסברה. הם אחראיים על יצירת המורל והחדרת המוטיבציה בחיילים, מה שמבטיח את כשירותם ואת התגייסותם לא רק מבחינה טכנית, אלא גם מבחינה מנטלית, למלחמה ולכל השלכותיה. הם אחראים על החדרת חשיבות השליחות לכל חייל ולכל מפקד, הם אחראים לכך שכל מי שיוצא למלחמה הזו חייב להיות משוכנע במאת האחוזים בצדקת הדרך ובחשיבות המערכה. זה מה שמניע את כל המערכת, זה מה שגורם לכל האנשים הקשורים למלחמה להתעלות על עצמם ולהיות מגוייסים בכל נימי נפשם למלחמה ולדרישותיה.
(יש גירסא, לא בדקתי אותה היסטורית, שבמלחמת העולם הראשונה, תבוסת הקיסרות הגרמנית והכניעה המבישה שלהם, הייתה רק בגלל חוסר המוטיבציה של חייליה.
הגרמנים ניצחו כמעט בכל החזיתות לאורך כמעט כל ארבע שנות מלחמת העולם הראשונה, הם התקדמו וכבשו כל מטרה אותה הם רצו. בחצי השנה האחרונה של המלחמה נכנסה ארצות הברית למלחמה ואפילו הייתה צריכה להזעיק תגבורת מאנגליה וממדינות נוספות אל מול החייל הגרמני. מה שקרה הוא, שהחיילים הגרמנים איבדו את המוטיבציה להילחם כי הם הרגישו שאין שום תכלית לכיבושים אותם הם ערכו. הם לא ראו את הסוף של המלחמה הזו. המוטיבציה ירדה ובעקבותיה גם רוח הלחימה והביצועים בשטח, דבר שהוביל להתקוממות בתוך הצבא שזלגה אל העם בגרמניה. כך נסללה הדרך להסכם הכניעה שהוריד את גרמניה מגדולתה והעצים את מפח הנפש בעם.)
חג הסוכות הוא זמן שמחתנו, יש בו ציווי מיוחד להפליג בשמחה של מצווה.
זה עתה יצאנו מיום הכיפורים ומעשרת ימי התשובה. מערכת שלימה שהחלה בראש חודש אלול, התקדמה ממדרגה למדרגה עד תפילת נעילה בה ליווינו את השכינה הקדושה במעלה שבעת הרקיעים בצעקת ה' הוא האלוקים.
בזוהר (ויחי רכ"א) מובא שחמש עשרה ימים הללו עם ישראל עוסקים בתשובה ובמצוות לולב וסוכה והם נמצאים בדין לפני הקב"ה והמלאכים לא יודעים מי ניצח את הדין, אומר להם הקב"ה שיראו מי יוצא עם סימני המלך מהדין וכך ידעו מי ניצח. כשרואים המלאכים שעם ישראל יוצאים עם הלולב והאתרוג בידיהם והם מנופפים בהם, זה האות לניצחון על השטן וחיילותיו.
זו לא הייתה סתם מערכה… זו הייתה מלחמה. מלחמה על הנפש של כל אחד ואחד מאיתנו. היו שם מקטרגים ומשטינים שניסו להפריע, היה שם שופר שנלחם בהם. היו שם טקטיקות של דין ורחמים, היו שם י"ג מידות שאינן חוזרות ריקם. השתמשנו בכל 'כלי המלחמה' שיש בידינו.
ברוך ה', גם השנה ניצחנו. הלא בטוחים ומאמינים אנחנו שיצאנו בדימוס ובורא העולם ברחמיו קיבל את תשובתנו.
אבל המלחמה לא הסתיימה… עכשיו שנה שלימה אנחנו אמורים להחזיק את הטריטוריות שכבשנו ולתפעל אותם. לשמור עליהם מכל משמר מהאויב שאורב לנו כל יום וכל שעה.
אם לא נהיה בטוחים בניצחון, אם לא נרגיש בכל ליבנו את מה שאנו מאמינים בו, לא נצליח ח"ו.
בשביל זה נועדה מצוות השמחה בחג הזה. בשביל להחדיר בנו את התחושה המתוקה של הניצחון, בשביל שיהיה לנו את העוז והתעצומות להמשיך במלחמה בכל שאר ימות השנה. זה התפקיד המיוחד של ימים נפלאים אלו. להתרכז ולשמוח בכל מה שהשגנו, להתענג על קרבת ה' שהגענו אליה בדי עמל בחודש וחצי האחרונים ולהספיג אותה אל תוך הנפש, הכי עמוק שאפשר. בלי תחושת הניצחון, בלי השמחה בניצחון, אי אפשר לרומם את המורל שהוא כל כך חיוני להמשך המלחמה.
ושמחת בחגיך, ועל ידי זה נזכה שהעמל יישא פרי לכל ימות השנה.