כנגד ארבעה בנים… אחד חכם
באחד ממסעותיו הרבים של הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' עבור מוסדות התורה שלו, נעמד בבית כנסת כלשהו בארצות הברית, מסר דרשה חוצבת להבות אש כדרכו הייחודית, וסביבו נעמדו יהודים רבים שהתפעלו מכושרו הרטורי ומן המרגליות הנפלאות ששזר בדבריו.
בסיום הדרשה, כאשר מחה רבי יוסף שלמה את זיעתו מן המאמץ, ראה לצדו ילד קטן כבן שש שהביט בו משך כל הדרשה. פנה ראש הישיבה לילדון בשאלה: "האם הבנת את הדרשה שלי?"
הילד נענע בראשו במבוכה: "לא הבנתי את דברי התורה שמסר הרב כמו שצריך, אבל דבר אחד הבנתי היטב: ראש הישיבה זקוק לכסף עבור התורה".
נהנה רבי יוסף שלמה מדבריו, ומאחר שכפי הנראה לא פתחו הציבור את כיסם כפי שציפה, הפטיר לעברו בשנינות: "אתה היחיד שהבנת אותי"…
(סוף מעשה במחשבה תחילה)
אף אתה הקהה את שיניו
פ"א היה בחור בישב"ק פוניבז' ששבר איזה חפץ בשובבותו, וקרא לו רבנו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ואמר לו שחובה עליו לשלם את הנזק שעשה לישיבה, וזה היה בערך בשווי של מאתים שקלים.
אותו בחור שהיה חצוף, לקח אלפי מטבעות של עשר אגורות וספר עד שהגיע למאתים שקלים, והגיע לבית רבנו, דפק על הדלת ואמר לרבנו – "הנה הכסף שאני חייב"… וציפה שרבנו יכעס עליו וכו'.
אך רבנו קיבל את הכסף בשלות הנפש, ושאל אותו: "האם יש כאן את הסכום במלואו?" והשיב הלה "כן", ולקח רבנו את המטבעות ושתק.
אמר אותו בחור, שאותה שתיקה של רבנו, כשלקח ממנו את הכסף ולא התפעל מזה, ע"י זה יצאה ממנו כל החוצפה שהיתה בו. ואכן זכה אותו בחור לעלות במדרגות בתורה, והיום הוא ת"ח מופלג מאוד.
(כאיל תערוג)