הרה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל סיפר יום אחד לבני חבורתו: "היום היתה לי שיחה עם הבורא, אמרתי לו שאני צריך שני מיליון דולר בשביל הוצאות בנייה…"
שאלו אותו: "נו, ומה הקב"ה ענה לך?"
אמר: "הקב"ה אמר לי: 'אתה צודק, באמת מגיע לך שני מיליון דולר, כי אתה עושה עם זה דברים טובים לאנשים.
"אבל – אמר ה' – אתה הרי לא צריך את כל הכסף עכשיו ממש, אז היכן תניח את הכסף בינתיים? בבנק, נכון?! וכך בכל פעם שתזדקק לכסף תרשום צ'ק ותוציא את הכסף. לא כך?!… נו – אמר לי הריבונו של עולם – האם אני פחות נאמן עליך מאשר הבנק?!! בוא נעשה דבר כזה: הכסף יישאר אצלי, ובכל פעם שרק תצטרך, תקבל מיד!!
"ואכן" – אמר להם ר' אשר – "קיבלתי את ההצעה…
"ואתם יודעים למה?" – הוסיף, "כי רק כך אני אזכור את הקב"ה. אבל אם הכסף ישכב בבנק, אזי לא אזכר בו, לא רק כשייגמרו לי השני מיליון, אלא עד שלא יהיה לי מינוס של שני מיליון אני לא אזכר בו!! לכן העדפתי שהכסף יישאר אצלו".
(מהימנותא, ספינקא)