מקצועות שונים היו ליהודי העיירה. האחד חייט והאחד סנדלר, האחד נפח והאחד פחח. גם מקומו של הגנב לא נפקד. יהודי טוב היה, השכים לבית המדרש שחרית וערבית, אבל פרנסה זו פרנסה. קמה משפחה בבוקר והדירה פרוצה, הכל מרוקן. בשברון לב עלה הנגנב לבית הכנסת לתפילה ומצא את הגנב. לא היה טעם להתנפל עליו. עושה הוא את מלאכתו.
הכל ידעו זאת, גם הרב. נסה לרמוז, להוכיח, ואין אל מי לדבר.
בוקר אחד עלה יהודי בשברון לב. אמר: "רבי, היום יום שלישי, יום שנכפל בו 'כי טוב', הרב אמר שהוא יום של מזל"
"אכן" אישר הרב.
"והלילה נפרץ ביתי והכל נגנב!"
נאנח הרב: "אכן, המזל האיר הלילה פניו, אבל לגנב"…
החליט הרב לשים לזה סוף. אין כוחו אלא בפיו. המתין עד ליום הכיפורים, וכיון את הדרשה שלפני "כל נדרי" בעיקרה לגנב שבא לבוש ועטור בטלית. הזכיר שעבירות שבין האדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, והרעיש את הלבבות בדברי הרי"ף שאם אינו מרצה את חברו אין נמחלים גם העוונות שבין אדם למקום. ובתפילת נעילה מושם הדגש על "למען נחדל מעושק ידינו", ודור המבול עם כל השחתתם לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל-
כמה שמח שהדברים פעלו! כזו תפילה, בכאלו דמעות, לא התפלל איש. הגנב התייפח, כתפיו רטטו, עיניו אדמו, ממש: "ואני תפילה", כל מהותו עמידה לפני ה'! אח, "לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה!"
במוצאי היום הקדוש, כשבא להתברך מפי הרב, האיר לו פניו בדברי הכתוב: " לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך!"
"אמן ואמן!" ענה הלה בדבקות.
"נו, מהיום ואילך חסל סדר גניבות בעיירה, הא?!"
נרעש הגנב: :למה יאמר הרב כן?" למה יקללו, יכרית מטה לחמו…
תמה הרב: "כלום לא חזרת בתשובה, החלטת לשנות מקצוע?"
"אם אדם מצליח במלאכתו, מדוע יחליפנה", תמה הגנב כנגדו.
לא יאומן: "אז על מה התפללת בכזו כוונה? האם התפללת שהקדוש ברוך הוא יצליחך בעבירה?!"
"לא, טיפש אינני", ענה. "אבל התפללתי מעומק הלב: רבונו של עולם, הרי כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו, כך חסרונותיו קצובים לו. היום אתה כותב וחותם, כמה ירויחו וכמה יפסידו. ואיך יפסידו, מי במים ומי באש, מי באבידה ומי בגניבה –
אין לי אלא בקשה אחת, אנא ממך, הענה לה: כל מי שאתה גוזר עליו שיגנב ממנו השנה, שיהא זה על ידי"…
מה רוצים ממנו אפוא. כשם שלא כועסים על הרופא על שהוציא אל הפועל את ה"מי בקצו ומי לא בקצו", כך אין לכעוס עליו כשיוציא אל הפועל את ה"מי יעני ומי ישפל"…
מובן, שהבל יפצה פיו. הגזרה גזירה, והגנב יוקע ויענש,
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ממצרים
רבותינו שאלו, מאחר שנגזר שישתעבדו ישראל במצרים יעבדו ויעונו בארץ לא להם, מדוע נענשו המצרים על שקיימו בישראל גזרתו של מקום.
והתשובה כך: הגזרה גזירה, ופרעה ילקה וישלם…
(מתוך והגדת – הגדה של פסח)