הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים י"ד, כ"ב)
השאלה המדוברת ביותר בעולם, היא שאלת 'כיצד נגיע לרווחה כלכלית'. אברכים לצד בעלי מלאכה, ראשי משפחות לצד עקרות בית, אנשי עסקים ומנהלי חברות – כולם מוגיעים את מוחם ומייגעים את מחשבתם בשאלה 'איך לשפר את המצב הכספי, ואיך להגיע לרווחה כלכלית טובה ונוחה יותר'. זו שאלה המקיפה את רוב בני האדם בכל מקום בעולם, המרגישים דוחק או חלילה עוני, רצון להשתדרג או לשפר את איכות החיים, וחשים כי עם השיפור במצב הכלכלי – תבוא הישועה.
הזירה העסקית מלאה בחברות ייעוץ בינלאומיות, באנליסטים מומחים, וביועצי השקעות שלא נחים לרגע. כולם באים לשרת את אותו חלום – להפוך את העסק לרווחי יותר, את החברה למצליחה יותר, ואת בן האדם – לעשיר יותר. הכלים משתנים, העצות מגוונות: שינויים בסדרי העבודה, תחלופת עובדים, שינוי סדרי עדיפויות, ועוד פעולות – שלא תמיד נוחות, אך לדברי המומחים הן שיבטיחו את התגשמות החלום הכלכלי, את העושר הנשאף.
ואחרי כל המאמץ, וככלות כל השינויים, ועם כל העצות המקצועיות וההמלצות וההשקעות המבטיחות, אין דרך בטוחה להבטיח עושר, אין דרך להנציח רווחה כספית, אין כלי מסוים שבהכרח ישפר את מצב הארנק וימלא את חשבון הבנק. הכלכלה מושפעת ממגוון גורמים בלתי תלויים, התחזיות לא תמיד מתממשות, השאיפות מתרסקות לא פעם אל סלעי המציאות, וגם עסקים שנראו מבטיחים והשקעות שהיו אמורות להניב רווחים נאים – מאכזבים מאוד לפעמים…
רק מלך העולם, הזן ומפרנס, בעל הכסף והזהב, יכול להבטיח את העושר – והבטחתו תתקיים, יכול להבטיח כי נשפר את מצבנו הכספי – ואכן נזכה לכך. ובפרשת שבוע זה הוא חושף בפנינו את סוד העושר, נותן לנו את נוסחת הקסם:
בפסוק כתוב 'עשר תעשר', וביארו חז"ל: 'עשר בשביל שתתעשר'! הנה נוסחת הקסם, הכלי הבטוח היחיד, בחותמו של מי שקובע באמת מי יצליח להתעשר, בהתחייבות והבטחה של מי שמנהל את העולם: להפריש מעשר. פשוט – תפריש מעשר מתבואתך, תוריד מעשר מפירותיך, וכפי שהוסיפו חז"ל לפי רוב השיטות – תפריש עשרה אחוז מרווחיך, וזה מה שיבטיח את העושר.
כי כשבורא עולם מעניק כסף לאדם יותר מהדרוש לו, הוא בעצם ממנה אותו לגזבר אישי שלו בעולם הזה, ומאמין בו כי יפריש חלק ניכר מהכנסותיו לטובת הזקוקים לכך, לטובת המטרות היקרות לבורא עולם, כמו עניים ונזקקים, לומדי תורה וארגוני חסד. וכשהאדם מפריש מעשר כספים, ומעניק חלק ניכר מהכנסותיו למטרות הללו – הוא ממלא את תפקידו בנאמנות, ומוכרז כגזבר נאמן המבצע את מלאכתו נאמנה, וכדאי לתת לו עוד ועוד, כי הוא יודע לעשות את העבודה נכון…
כך כותב הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל, בהקדמתו לספרו 'שערי יושר'. ביאורו פותח את העיניים, מאיר את הלב – כשאדם נותן מעשר כספים, הוא מכריז שהוא יודע איך לנהוג נכון בכסף הניתן לו. ולכן – אך טבעי שיינתן לו עוד כסף ועוד כסף, כי הוא מוצלח בשימושו בכסף, הוא מנווט את השימוש בו בצורה נבונה ואחראית.
זה כה קל ופשוט: הרווחת מאה שקל? – מצויין. היית רוצה להשתמש בכל המאה, אבל הרבה יותר כדאי לך לגשת לקופת הצדקה הקרובה, ולהניח בה מטבע של עשרה שקלים. עכשיו יישארו לך רק תשעים, אבל מאה השקלים הבאים כבר בדרך… הרווחת עשרת אלפים שקל? נפלא. עכשיו, כמה כדאי ורווחי לרשום שיק על אלף שקל ולהעביר להחזקת לומדי תורה. נכון, אלף שקל זה הרבה כסף, אבל זה כל כך כדאי – כי כך תרוויח ותבטיח סכום כפול ומכופל…
זוהי נוסחת הקסם העתיקה, הוותיקה, המוצלחת והמבטיחה מכולם. עד כדי כך היא מבטיחה, כי למרות שיש איסור לבחון את בורא עולם ולנסותו ונצטוינו להאמין בו באמונה שלימה, אולם על הבטחה זו נאמר במפורש: 'ובחנוני נא בזאת אמר השם' – כביכול, הקדוש ברוך הוא מלכו של עולם מבקש מאיתנו: תנו מעשר, ותבחנו אותי! אני מוכן לעמוד למבחן על תוצאות המהלך, אני מתחייב על התוצאות המוצלחות – – –
'אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די!' – המעשר יפתח לכם את שערי הברכה, יריק עליכם שפע של עושר ורווחה! וכשאנו עומדים עם הכסף בקופה או רושמים את השיק, נוכל גם להוסיף בקשה קטנה בלחישה, אמירה קצרה מעומק הלב: 'כה יתן ה' וכה יוסיף, שאזכה להפריש עוד כהנה וכהנה', וכך יקרה, כפי שהובטחנו בזכות המעשר: 'והריקותי לכם ברכה עד בלי די!'
דאגת הרב, תשובת הגנב…
שעת לילה מאוחרת בחודש תמוז תשס"ב, לפני כ-14 שנים. החום הבני ברקי המהביל ושעת האשמורת השלישית, הניסו את כל תושבי העיר למיטותיהם בחדרים הממוזגים, נפש חיה לא נראתה ברחוב. מלבד כמובן מי שאומנותם בשעות הלילה – אלה הגנבים…
בשעה רבע לארבע לפנות בוקר, זינק בניתור חתולי גנב זריז ידיים, וקפץ אל חלונות ביתו של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, רבה של 'נחלת משה' ומחבר ספר 'שלמי תודה'. בני הבית נמו את שנתם בשלווה, והגנב השתחל פנימה בקלות. בשקט ובמהירות קיפץ בין החדרים, והתאכזב לגלות שאין הרבה מה לגנוב… אך בקושי גילה את שעונו של הרב וארנקה של הרבנית שהוטען באותו ערב ב-3,000 ש"ח לצורך קניות חשובות, ובכך הסתכם שללו ללילה זה…
בבוקר, כשהשכימו בני הבית, גילו כי מישהו הסתובב בבית בשעות השינה. הרב לא נלחץ מדי, מי כמוהו יודע שאין הרבה מה לגנוב… אחרי כמה דקות של חיפוש ובדיקה, התגלו ממדי הנזק – שלושת אלפים שקלים בארנק, ושעונו של הרב. זה נזק וזה באמת לא נעים, אבל יחסית לתוצאות אחרי 'ביקור' גנב בבית – זה גם לא הכי נורא…
סביר להצטער מעט על הגניבה, אבל אין בה משהו מזעזע ומסעיר מדי, הלא כסף בא והולך, וגם שעון ניתן לרכוש בעלות סבירה בהחלט. דווקא לכן, הופתעו בני הבית לראות את האבל הגדול הפושט על פני אביהם לנוכח הגניבה. הרב היה נסער ומוטרד, וכל הנסיונות להרגיעו נכשלו. מצחו נחרש קמטים, הוא נראה מתוח ולחוץ, כאילו קרה אסון נורא…
חלפו כמה ימים, והרב עודו נסער ומתוח, רושם הגניבה טרם חלף ממנו. אחיו ר' ישראל ז"ל נתן לו שעון חילופי והציע עזרה בגיוס הסכום שנגנב, ובכלל תמה לעברו: 'מה החרדה הגדולה הזאת? נגנב קצת כסף, לא מדובר באיזה סכום עתק, וניתן להשלימו במאמץ פעוט יחסית. מדוע הרב נסער כל כך, מתקשה להירגע?'
אך הרב משך בכתפיו, ולנוכח הצעת הכסף התחליפי – נופף בידו בביטול, כאומר 'לא זה הענין'. בני המשפחה נותרו מופתעים ונבוכים, אינם מבינים על מה הבהלה הגדולה בעקבות גניבת סכום כסף. הרב לעומתם הצטנף בפינה, הוציא צרורות של מסמכים ומחשבון ישן, והחל כותב ומוחק, חוזר וכותב ושוב מוחק, מצופף את דפי הפנקס בספרות קטנות וצפופות, מדי פעם מרים מבט מאוכזב, וממשיך להיות נסער וכאוב…
חודש ימים חלף, ולפתע, ביום בהיר אחד, הגיע שליח מאת הגנב, והביא מעטפה עבת כרס, ובה שלושת אלפים שקלים במזומן ושעונו של הרב. השליח התנצל בשם הגנב, סיפר על נקיפות המצפון העוברות עליו, ביקש סליחה והסתלק מהמקום בלי להותיר עקבות. עכשיו – כמה טוב לגלות, הכסף חזר, הרב יוכל להירגע ולשוב לשגרת חייו בלי דאגות…
אך שמע הרב על החזרת הכסף, ומיד נהרו פניו. את עת הרצון ניצל אחיו כדי לשאול: 'ילמדנו רבנו, אינני מבין מה מתרחש כאן. מלכתחילה – עם שעת הגניבה, לא הבנתי את פשר הדאגה והצער, שהיו מופרזים מדי בעיניי. ועתה, עם השבת הכסף – הרי לא מדובר בזכיה בסכום עתק בלוטו, אלא בכמה אלפי שקלים בודדים. לשמחה – מה זו עושה?'
הרב היה שרוי בהתרוממות הנפש ובשמחה, שגרמו לו לגלות את מצפוני לבו: 'הלא תבין אחי יקירי, כי מאז הגניבה אני נסער, כי לא מצאתי את הסיבה לגניבה. הרי אם אדם נוהג ביושר מלא בכספו, נושא ונותן באמונה ומרוויח את המגיע לו – לא מזדמנים נזקים ותקלות תחת ידיו, הגנבים לא מוצאים את הדרך לביתו וגם נחסכות ממנו עוגמות נפש רבות. ברגע שגנב ביקר בביתי – הוכרחתי לבדוק האם יש כסף שהרווחתי שלא ביושר, איך הגעתי לנזק כספי לא צפוי…
לפיכך, השקעתי שעות ארוכות בבדיקת כל החשבונות, כדי לבחון היכן נמצא הסכום הבעייתי, שהגיע לידיי שלא ביושר. אחרי בדיקה מעמיקה גיליתי שאין סכום כזה ופליאתי גברה – אם כן, למה הזדמן לי נזק כזה, איך קרה שהגנב הגיע לביתי? לכן הייתי כה מודאג וכאוב, נסער ומבולבל…'
הרב עצר קמעא והמשיך: 'הדבר היחיד שמצאתי, הוא שפעם אחת, לפני כמה חודשים, הייתי זקוק לכסף בדחיפות, והפרשתי הלוואה בסך 3,000 ש"ח מהקופה בה מונחים כספי המעשר המיועדים לחלוקה. כעבור חודש החזרתי את הסכום במלואו והמשכתי להקפיד להפריש מעשר מדי חודש בחודשו, ולכן לא הבנתי מה קרה שנגנב הכסף, הרי כבר פרעתי את חובי, ומאז ועד עתה – אני מקפיד מאוד לתת כספי מעשר בזמן?
עתה' – שבה הנהרה והתפשטה על פני הרב, 'עתה הכל ברור. אף שברוך השם כל כספי ישר והגון ואני גם מקפיד להפריש ממנו מעשר כהלכה – אך כיוון שלויתי מקופת המעשרות והשהיתי בידי 3,000 ש"ח למשך חודש – לפיכך נגזר עליי כי אותו הסכום יילקח ממני, יישלל מידיי לאותה תקופה בדיוק. ומשהכל מבואר ומובהר, ברור שאני כה שמח ורגוע!' – סיים הרב את דבריו המאלפים…
הסיפור, המופיע בקונטרס 'ווי העמודים' בעדות מפי בנו של הרב פלמן, מלמד עד כמה כוחה של מצוות מעשר כספים, עד כמה עוצמתה ויכולותיה, ועד כמה חשוב להיזהר בה. כי מידה טובה מרובה בהרבה, ואם הלוואת סכום מקופת מעשר כספים עלולה לעלות בעוגמת נפש כה רבה, על אחת כמה וכמה שנתינת מעשר כספים בדייקנות ובזריזות, הפרשת כספי המעשר בזמן ובאופן קפדני – היא דרך בטוחה למנוע הפסדים ועוגמת נפש, ולפתוח שערי שפע וברכה.
כדי למנוע את טיפול השיניים הבא, את תיקון מכונת הכביסה, או נזק אחר שעלול להיגרם לנו, כדי להשיג את ההתקדמות בעבודה, עליה ברמת השכר, רווחה כלכלית ועושר כספי – יש לנו דרך בטוחה, נוסחה מבטיחה לעושר: מעשר כספים. להפריש כל חודש, כל חודש, בלי לדחות ובלי לוותר, בקפדנות ובדייקנות, מכל סכום שנכנס הפרשת עשרה אחוז לצדקה – זו הדרך הבטוחה והמבטיחה לזכות בחיי עושר ורווחה, בחיי שלווה וברכה!
מעטפה מפתיעה המבשרת…
היה זה ביום כניסת המשכורת. מחוץ לסניף הבנק, עמד יהודי בגיל העמידה, ומשך את משכורתו, שבעת אלפים ש"ח במזומן. 'יגיע כפיך כי תאכל' – בסייעתא דשמיא גם החודש כוחותיו עמדו לו, והוא עבד והתפרנס כמידת יכולתו. אך עם הגעתו הביתה, החלו המחשבות לנקר במוחו:
'הרי גם הסכום הזה אינו מספק, ועליו בדיוק נאמר 'אין הקומץ משביע את הארי'. שבעת אלפים שקלים בחודש עבור כלל המשפחה הברוכה? הן כה קשה להסתדר עם סכום כזה, הן ההוצאות כה רבות וההכנסות אינן גדלות, רבונו של עולם', הרים עיניו בתפילה, 'מאין יבוא עזרי?'
כמדי חודש, בשובו מהבנק, ניגש לקופת הצדקה שבויטרינה. הוא שלף מהערימה 700 שקלים, ועמד להניחם בתוככי הקופה, לקיים את מצות 'מעשר כספים'. לפתע, החלה מתחוללת בלבו מלחמה: 'נו, אתה הרי יודע כמה הכסף הזה קריטי עבורך… יש כמה הוצאות חריגות צפויות, וכבר עכשיו המצב דחוק ומעיק… אתה בטוח שכדאי להפריש עכשיו 700 שקל?'
הקול הזה היה עקשן משהו, אבל לא הפריע לקול אחר להתעורר: 'תשמע, דווקא כי המצב קשה, זה לא הזמן למשחקים עם מעשר כספים. מעשר כספים הוא המפתח לעשירות, מלחסוך במעשר כספים לא תצליח להרוויח כסף. שים את המעשר בקופה, זה הרבה יותר כדאי לך!'
אבל הקול הראשון התעורר שוב וטען במידה רבה של צדק: 'תראה, מבחינה הלכתית ייתכן שניתן להקל, כי מדובר בהוצאות כבדות במיוחד. לא באופן קבוע, אבל אולי בחודש הזה תוותר על הפרשת כספי המעשר, ובעזרת השם כשישתפר המצב – תשוב להפריש כמקדם?'
ואז שב והתעורר הקול השני: 'השאלה היא בכלל לא הלכתית, הנושא הוא כלכלי בכלל… זה פשוט לא כדאי לוותר על מעשר כספים! הרי אם אין כסף – על אחת כמה וכמה שכדאי להשקיע בלפתוח שערי שמים, כדאי להתמסר לעשר כדי להתעשר. כדאי לך, כדאי לך, כדי להגיע לרווחה כספית – שים את הכסף בקופה, מהר, כדי להתעשר!'
אחרי התלבטות קשה וארוכה, הקול האחרון הכריע. שבע מאות השקלים התקפלו, וביד רועדת ומקריבה הונחו בקופת הצדקה. מעכשיו נותרו 6300 שקלים בלבד למחיה לחודש הקרוב…
המשך הסיפור הבלתי ייאמן מופיע בספר 'בשביל שתתעשר', בעדות אישית מפי בעל המעשה: כמה ימים אחר כך, נחת בתיבת הדואר שלו מכתב מ'המוסד לביטוח לאומי'. כשהוציא את המעטפה מתיבת הדואר החל לבו פועם בדאגה – 'מה כבר לא בסדר? יש משהו שלא שילמתי? אולי חוב ותיק שצבר ריבית והצמדה? מה אומר מכתב כזה בעיצומו של יום בהיר? או במילים אחרות – כמה כסף המכתב הזה בא לדרוש בסופו של דבר?'
הוא פותח את המכתב בידיים רועדות, ונדרש למשש את עיניו פעמיים ושלוש לוודא שאינו הוזה: 'בבדיקה אקראית שבוצעה בתיקך האישי' – נכתב שם באותיות ברורות, 'נמצא כי קיימת יתרה בחשבונך משנה קודמת, בסכום של 700 שקלים. הסכום יופקד בחשבונך תוך 14 ימי עסקים'.
'מה?' – הוא שואל בקול את בני משפחתו, 'שמעתם פעם שהביטוח הלאומי בודק בכוחות עצמו, בלי שום בקשה או תלונה מצידי, ובעצמו מגיע למסקנה שהוא חייב לי כסף? זה תמיד הולך הפוך, תמיד! הם בודקים, ומגיעים למסקנה שאני חייב להם, עוד, ועוד, ועוד, ועוד… ולפתע – הם בדקו באופן אקראי אפילו בלי שביקשתי – וגילו כי הם חייבים לי כסף? הנשמע כדבר הזה?
אבל', הכריז מיד, 'זה מה שבורא עולם שלח לי, דווקא עכשיו, לקיום הבטחתו 'בשביל שתתעשר'. 700 השקלים הללו הם בדיוק הסכום אותו הנחתי בקופה עבור מעשר כספים, ובדיוק אותו סכום – חזר אליי ממקור בלתי צפוי, כמו נפל עליי משמים…'
אחרי כמה ימים, כששב מלמשוך את 700 השקלים שהופקדו בחשבונו, ניגש מיד לקופה, והניח בה 70 שקלים. הוא מכנס את משפחתו, מספר בהתרגשות על ההתלבטות שחווה אך לפני מספר ימים וכיצד החליט להתגבר ולהתמסר ולא להתפשר, ופשוט לתת מעשר כספים תוך הקרבה גדולה, מתוך אמונה ברורה שממעשר כספים לא מפסידים, אפשר רק להרוויח!
הסיפור הזה, שכאמור, מובא מפי בעל המעשה בעדות אישית, חושף את הברור מאליו, אם כי לא תמיד זוכים לראות זאת בעיניים. אולי לאור ההתלבטות הקשה שעבר, אולי בגלל ההקרבה והמסירות למצוה זו, זכה אותו יהודי לראות איך הכסף חוזר אליו, כיצד מעשר הכספים הוענק לו בחזרה. אבל הדבר ברור, כי אם בורא עולם מבטיח, מתחייב ומוכן להעמיד את הבטחתו זו למבחן – ברור כי אלו התוצאות של הפרשת מעשר כספים.
נכון, הרבה פעמים זה לא קל. מי שלא התרגל לזה – יכול להרגיש פתאום כאילו עשרה אחוזים מהכנסותיו נעלמים פתאום, מתאדים כלא היו, אך בעצם זו ההשקעה הבטוחה והמבטיחה ביותר – נותנים מעשר כספים וזוכים בהכפלת הרווחים, בעושר מופלג, בברכת שמים בכל מעשי ידינו!
נקבל על עצמנו להתחזק בהפרשת מעשר כספים, בלי דחיות או איחורים, בלי פספוסים או תקלות. נברר את ההלכות המדוייקות – באיזו צורה לקבל על עצמנו קבלה זו באופן נכון והלכתי, כמה צריך להפריש ובאיזה שלב, מי זכאי לקבל כספי מעשרות ומי קודם למי, איזה הכנסות חייבות במעשר והאם מצוה זו חלה גם על כספי מתנות – כולן שאלות חשובות שיש לברר בהן את ההלכה, כדי שנפריש כספי מעשר כראוי ונזכה בהבטחת הבורא לברכת שמים עד בלי די!
ביטוח בטוח באמת!
אל הגאון הסטייפלער זצ"ל, נכנס יהודי נסער ומודאג. לא מזמן הסתבך בענין משפטי, ועורכי הדין רואים שחורות לעתידו ועתיד מצבו הכספי. המכתבים המשפטיים אינם מותירים מקום לספק, חלק מרכושו הוחרם עד לבירור הענין, והדאגה על פניו ניכרה היטב…
הסטייפלער שמע על ההסתבכות, חיזק בדברים בוטחים את היהודי שלפניו, ומיד נענה ושאל: 'אתה מקפיד להפריש מדי חודש מעשר כספים?' היהודי אמנם לא ציפה לשאלה הזו, אך דווקא עבורה תשובתו מוכנה: 'אכן כן, מדי חודש בחודשו אני מפריש מעשר כספים מכל רווחיי!'
'אם כך', נענה הסטייפלער לעומתו, 'היה סמוך ובטוח, רגוע ושליו כי כל רע לא יאונה לך. מעשר כספים מבטח אותך מכל תואנה או טענה משפטית. לך לשלום ותראה כי לא תינזק!'
היהודי יצא בלב רגוע ובוטח, וכפי שמספר הגאון רבי יצחק קולדצקי שליט"א בספרו 'לשכנו תדרשו' – במשך 7 שנים נמשכה ההתדיינות סביב הענין, אך הוא לא ניזוק. בסופו של דבר, כל רכושו הוחזר לו במלואו, והוא נותר ללא כל נזק, באופן בלתי מוסבר ועל טבעי!
כי הפרשת כספי מעשר היא דרך בטוחה לשמור ולהבטיח את הרווחה הכלכלית, את העושר האישי. הבה נקפיד בדייקנות על הפרשת כספי מעשר מדי חודש בחודשו, ונזכה לברכת שמים ושמירה עליונה!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע' הרב קובלסקי)
לשליחת תגובות לכותב הטור הרב קובלסקי,
כתבו ל: [email protected]