קבלתי מכתב ששואל אודות אחד מבני קהילתו שנישא לבעלת תשובה, והבעל דורש מאשתו שתצום ותקבל עליה סיגופים הרבה, שטוען דכיוון שבהיותה חפשית עברה הרבה פעמים באיסור כרת שחיללה שבתות וכו', והרי איסור כרת אינו מתכפר אלא בתשובה ויסורים וכדאיתא ביומא (פו.), לכן עליה לצום ולקבל עליה הרבה סיגופים. והאשה באה לפני כת"ר ואמרה שקשה לה לקיים דרישת בעלה ושואל ממני כיצד עליה לנהוג.
הנה בעיקר הדין מה שהחמירו חז"ל שהעובר באיסור כרת אינו מתכפר אלא בתשובה ויסורים, ביארתי בספרי "הדרך לתשובה" (פ"א ה"ד בד"ה ואע"פ שעשה תשו') שזהו דוקא כשעבר במזיד, אבל כשעבר בשוגג שבזמן ביהמ"ק היה מתכפר בקרבן עם התשובה, אזי בזה"ז לא צריך לסבול יסורים במקום קרבן. וזהו תקנה גדולה לחפשיים שחוזרים בתשובה, שאפי' שבהיותם חפשיים ידעו שהתורה אוסרת לחלל שבת מ"מ כל עוד שלא ידעו שהוא חמור כ"כ שעונשו בכרת אי"ז נחשב כהזיד באיסור כרת, וכמבו' להדיא בגמ' שבת סט. שאם עשה במזיד איסור אבל לא ידע שעונשו של איסור זה הוא כרת רק סבר שהוא לאו בעלמא, אזי דינו כשוגג ומביא קרבן, ולכן בעלי תשובה שאין יודעים שחילול שבת עונשו בכרת. דינם כעברו במזיד איסור לאו בלבד, ולאיסור לאו הרי מכפר בתשובה ויוה"כ וא"צ יסורים לכפר.
ואני רואה שאם נדרוש מבעלי תשובה לקבל צומות וסיגופים על איסורי כרת שעשו בהיותם חפשים יביא הדבר שלא ירצו לשוב בתשובה, ופוק חזי היאך הקפידו חז"ל שלא לנעול דלת לבעלי תשובה, שהרי תיקנו (ב"ק צד:) שגזלנים שהחזירו מה שגזלו אין מקבלים מהם, שאם נאמר שצריך להחזיר ימנעו מתשובה ולכן אפילו הגזלנים הרוצים להחזיר תיקנו חז"ל שלא לקבל מהם, וכ"ש כאן אם נעורר לבעלי תשובה שעליהם לקבל סיגופים על מה שעברו על איסור כרת, אנו נועלים דלת שלא ירצו לחזור בתשובה. ולכן ודאי שאין לנו לעורר כן לבעלי תשובה.
ודע עוד שהקדוש האריז"ל (בשער הגלגולים) כתב וז"ל "שמעשה קטן מאד בעסק התורה והמצות בדורות אלו, שקול כנגד כמה מצוות גדולות שבדורות שלפנינו, כי בדורות האלה הסיטרא אחרא גוברת מאוד עד לאין קץ, ולכן המעט יחשב להרבה מאד". ולכן בזמנינו לא צריך כ"כ התיקונים בצומות וכדומה שהזכירו הקדמונים, וכ"ש בדור הזה בעו"ה אשר החושך מכסה ארץ בכפירה וזנות ר"ל, אזי כל יחיד ששב עושה תיקון רב מאוד עד שאין צריך כ"כ תיקונים כמו בזמנם, וכ"ש אשה זאת שהיתה בבאר שחת שנתגדלה במשפחת חופשיים ומשם העלתה עצמה להר גבוה לשוב בתשובה שלימה לשמור תו"מ במילואם עד שהתחתנה עם בן תורה והיא שותפה לתורת בעלה, הלוא עשתה נח"ר להשכינה קדושה שבגלות ובצער, ועשתה קידוש השם שמכפר יותר מכמה וכמה צומות, שכשם שחילול השם אין עבירה כמותו, כך מידה טובה מרובה ואם זוכה לקדש השם אין תיקון כמוהו. ומה עוד שמאחר שהורגלה לחיי פריקת עול והוללות וקשה לה לגדור עצמה לחיות עפ"י תורה, ומ"מ ידי יום ביומו היא מתגברת על הקושי ושומרת תו"מ במילואם הלוא זה גופא הוא תיקון גדול ונפלא, שיום יום מקבלת על עצמה ללחום ביצרה מלחמה קשה לכבוד ה' ותורתו הקדושה וזה גופא כאלף צומות.
ודע שמצות תשובה ככל המצות שצריך לקיים בשמחה, וכבר פירש הרמב"ם בסוף הלכות לולב ד"השמחה שישמח האדם בעשיית המצות ובאהבת הקל שציוה בהן עבודה גדולה היא, וכן המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" וזהו סיבת לעונשי התוכחה, ולכן ח"ו לדרוש מאשתו שתקבל ע"ע צומות וסיגופים שעלולים להבא אותה ח"ו למרה שחורה או עצבות ותתבטל ח"ו מעבודת ה'.
ולכן אין לדרוש ממנה לקבל צומות וסיגופים, והבעל שמחמיר עליה מאוד יש לחוש שמצער אותה שלא כדין ועובר על אונאת דברים. ואל ידמה ח"ו שאנו מזלזלין בתיקוני התשובה המבואר בספר הרוקח וראשית חכמה ועוד ספה"ק, רק בדורינו שהחולשה גדולה מאוד העיקר להשתנות עד שמקדש השם, ויש למעט בצומות וסיגופים ולהרבות במצות ומעשים טובים ויכופר לו לגמרי עד שלא יישאר שום רושם.
ומצוי בעו"ה גם בהרבה נוער שנכשלו באיסור הידוע שחמור מאד עד שחז"ל אמרו שחייבין מיתה בידי שמים, ובזוה"ק איתא שלא מועיל תשובה, וכוונת הזוה"ק אינו כפשוטו אלא הכוונה דלא די בתשובה בלבד רק צריך תשובה עם חבילות מצוות והמעולה ביותר הוא שיתעסק להחזיר פושעים בתשובה, וכמו שדוד המלך לאחר שחזר בתשובה אמר "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו", שזהו תיקון נפלא ורב מאוד לבעלי תשובה, ומועיל לכל חטא, שנזקף לזכותו כל המצוות שעושים אותם שהחזירם בתשובה.
וכ"ש אם מבזה עצמו לקיים מצוות ה' וכגון שמחזר על הפתחים לבקש צדקה לעניים, התיקון גדול מאוד. וכמו שביארנו במוע"ז (ח"ו ס"ס ל) שכשמקבל ע"ע בזיונות לכבוד ה' הרי"ז מועיל לפוטרו מעונש כרת, דהא איתא במתני' במכות (כג.) דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרת, וכתב החת"ס (או"ח סי' קעה) דה"ה בזה"ז אם מקבל ע"ע סיגופים השקול לצער דמלקיות מועיל לפטרו מעונש כרת (עיין מה שהארכתי בזה במוע"ז שם). והנה איתא בגמ' (שם) דאם כפתוהו לקבל מלקות וברח נפטר ממלקות, דבמלקות כתיב "ונקלה אחיך לעינך" וכיון שכפתוהו ונתבזה נפטר ממלקות, הרי מבואר בגמ' דכשקיבל הבזיון דמלקות אע"פ שלא סבל צער המלקיות הרי"ז כאילו לקה ונפטר מעונש כרת, והיינו דמועיל בזיון ג"כ לפטרו מעונש כרת. וא"כ כמו שכתב החת"ס שבזה"ז בעל תשובה שמקבל ע"ע סיגופים (ששקולים לצער דמלקיות) הרי"ז כמו שלקה ונפטר מעונש כרת, ה"נ אם לתיקון תשובה מקבל ע"ע בזיונות הרי"ז כבזיון דמלקות ומועיל לפוטרו מעונש כרת, ולכן בכל פעם שמתבזה לקיום רצון ה' התיקון רב מאוד.
(מתוך ביאורים והנהגות, מועדים)
מתוק מדבש
אשריכם מזכי הרבים