הבה ונתמקד בכמה יסודות ולקחים חשובים הגלומים בפסוקי התורה, מהם נלמד כיצד לנצל את סגולת העבודה של ימי האלול, ביתר שאת ועוז:
הפסוק אומר: "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע" (כג, י).
מרן הגאון הצדיק רבי ירוחם ליוואויץ זצ"ל, משגיח ישיבת 'מיר', בספרו 'דעת תורה', מפיק לקחים נפלאים מפסוקים אלו, נעתיק את לשונו:
"ראו מה בין מחנה ישראל למחנה האומות. מהציווי בפסוק זה, אנחנו רואים מהו להיות יהודי! מכאן תמונה מדוייקת על מחנה ישראל… מחנות האומות, כל דאגתם על כלי הזין שלהם, 'אלה ברכב ואלה בסוסים'. אך במחנה ישראל אין אף זכר לכלי זין, 'ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר"…
אצל אומות העולם, מחלק רבי ירוחם, לא ימצא מי שמוטרד בזמן מלחמה מבניית אישיותו האישית, או דואג לתיקון מידותיו. כל מחשבותם ועיסוקם הם בכלי המלחמה וטכסיסיה. הם מוטרדים מי מהצדדים הניצים ישיג נשק טוב ויעיל יותר, מי יאחוז בחרב המוצלחת והחדה יותר, ומי יצליח בטקטיקה להכריע את הקרב בנצחון מוחץ.
אולם אצל עם ישראל, העם הנבחר, כאשר יוצאים למלחמה, התורה מכריזה הכרזה אחת ויחידה: שמירה מעולה על שלימות המחנה, טהרתו וקדושתו! כך לא תסתלק מהם השכינה, ועזרתו יתברך תועיל להם לנצח את האוייב ולהכניעו. מבחינת התורה זהו המתכון היחידי והאמיתי לנצח במלחמה!
המשגיח רבי ירוחם, מחדד הארה נפלאה זו – באמצעות מעשה שהיה:
אירע פעם שנשיא מדינת פולין, הגיע לבקר בסביבותיה של ישיבת מיר, ובני הישיבה יצאו לקבל את את פניו בהדר, בבגדים נקיים ומקושטים, כראוי לכבוד מלכות. רבי ירוחם שם לב, כי כל הנוכחים שבאו להקביל את פני הנשיא, הקפידו על שלימות בגדיהם, שיהיו מהודרים ונאים, ולא יחסר בהם אפילו לא כפתור אחד. מתוך הבנה שאין ראוי לקבל פני נשיא בבגדים מלוכלכים וקרועים.
נקודה זו הובילה את רבי ירוחם לעמוד על יסוד מסויים, אשר אמנם חז"ל משננים אותו באוזנינו פעמים רבות, אך כנראה איננו שמים לב אליו דיו:
הנה רק לפני שבועות אחדים קראנו בתורה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (יד, א-ב). מפרש שם רש"י: "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים".
"עד כדי כך היא אמונתינו", אומר רבי ירוחם, "שהקדוש ברוך הוא ממש "משפילי לראות בשמים ובארץ", כי המלך הנהו ממש עמנו, קרוב בתכלית, עד שעל האדם להחזיק את עצמו תמיד בנאות והדר… כי תמיד המלך בשכנות הוא נמצא, ואיך יניח כל רבב ואבק על עצמו".
וממשיך רבי ירוחם: "כי ההתפעלות בנושא זה עצומה היא! הלא כלל ישראל הוא עם שנרדף על צווארו כבר אלפיים שנות גלות, ועם כל זאת, יש לכל יהודי הארת פנים ויופי מיוחד שלא ניתן למצוא אצל אף גוי, גם הנאה ביותר. כי אכן, 'בנים אתם להשם אלוקיכם', וצריכים אנו להיות ראויים לקבל פני מלך".
כך גם בעניינינו, אומר רבי ירוחם. כשהכתוב אומר: "כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך", הרי זה כפשוטו ממש! מכך נובע הציווי לשמור על הקדושה והטהרה בקפידה יתירה, כי יסוד אמונתנו הוא שהמלך נמצא ממש איתנו כאן, ואיך שייך לנהוג אחרת בקרבתו של מלך ובסמיכות אליו?!
מי שמרגיש כל העת 'קרבת אלוקים', ויודע כי השם יתברך נמצא איתו בכל רגע, הוא חי בתחושה אחרת לגמרי. כל הנהגתו היא הנהגה זהירה ומדודה.
בסיום, מספר רבי ירוחם, כי ביקורו של נשיא פולין חידד לו הבנה נוספת:
כשהנשיא עמד לעזוב את העיירה, הוא העביר ביקורת על ברכת השלום שבירכוהו תושבי המקום, שלא כללה שום בקשה וחנינה. שכן במקום לא רחוק ממיר, בעיירה בשם קרליץ, נשכבו כמה אנשים סביב מרכבתו ומנעו את נסיעתה. "אין אנו זזים מכאן", זעקו, "עד שתושיענו!"
"זעקה כזו כוללת כבוד והדר המלכות – יותר מכל הטקסים שבעולם!", טען הנשיא. כי אם מבקשים מהנשיא ומתחננים אליו, מראים כי הוא הוא השולט בהם, וכי נתונים הם תחת עול מרותו וזקוקים לחסדו וטובתו.
לאור זאת, הסיק רבי ירוחם, יש להבין כמה חשיבות יש למראה ולהתנהגות של האדם בשעה שמתפלל הוא בפני קונו, שזהו הזמן של קרבת אלוקים וכבוד שמים. כאשר הוא מתחנן על נפשו, על מחייתו, על בני ביתו וצרכיו האישיים, הוא מראה – ביד מי הוא נתון, ומי הבעל הבית של הבריאה שמסוגל להושיעו, ואין לך כבוד והכנעה למלכות יותר מזה.
זהו סוד המעלה של עם ישראל, אשר עליה מושתתת אמונתנו ודתנו: אנחנו נמצאים ממש סמוכים אל הקדוש ברוך הוא וקרובים אליו, ועלינו לנהוג בהתאם בסביבתו; בקדושה, בטהרה, בנקיון המעשים ושלימות המידות.
התבוננות בנקודה זו מסוגלת להעניק לנו כוחות מחודשים לעבודת האלול!
בואו ונשמע כיצד גדולי הדורות חיו בחיי היום-יום, עם ההכרה והמציאות הזאת של "השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך":
ידידי, הרב הגאון רבי ברוך שושן שליט"א סיפר לי, כי שמע מבני ביתו של הגאון רבי זבולון גרז זצ"ל, אב בית הדין בעיר רחובות, מפארי תלמידיו של הסבא מסלבודקה זצ"ל, הנהגה נפלאה שנהג בה בקפידה:
רבי זבולון נהג מדי לילה ולילה בעת שבירך 'ברכת המפיל', ללבוש מעל בגדי השינה את הכובע והפראק, ולברך את הברכה בכוונה וברצינות, במתינות וכובד ראש. כך נהג עד זקנה ושיבה, בכל ברכה וברכה שבירך, לרבות ברכת 'אשר יצר' בכל שעה משעות היממה.
כשאי מי מבני הבית העלה על נס הנהגה זו ושיבחה ברבים, התפלא רבי זבולון על עצם הרעש שעושים מדבר כה הגיוני ומתבקש: "והרי אני מדבר עם הקדוש ברוך הוא, ואיך שייך לברך אחרת?!"…
ונספר עוד:
כאשר ביקרתי בעיר לייקווד בארצות-הברית, שמעתי מיהודי חשוב שהיה נוכח פעם במכולת השכונתית, בשעה שבאה הרבנית מרת שרה פעשא קוטלר ע"ה, אשת חבר למרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, לרכוש במקום כמה מצרכים לבית. כשראו הנוכחים את דמותה, מיד חפצו כולם לתת לה לעקוף את התור, הן אשתו של ראש הישיבה הנערץ היא, ודין אשת חבר כחבר.
אך הרבנית לא הסכימה לעקוף את התור. דחק בה אחד הנוכחים ואמר: "הלוא את אשת ראש הישיבה, וזה ענין של כבוד התורה"… אך היא הגיבה לעומתו בביטול ובהצטנעות: "אמנם ראש הישיבה הוא אדם גדול, אבל אני בסך הכל שפחתו, לא מעבר לכך".
לאחר שיצאה מהחנות, ליוה אותה אחד מבני הישיבה. "ראה", אמרה לו הרבנית בחיוך. "הם לא הבינו מה שאמרתי. אני שבחתי את עצמי, ולא להיפך. היודע אתה לאיזו שפחה התכוונתי? לא לשפחה הפשוטה, אלא לאותה שפחה שראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן (ראה רש"י שמות טו, ב). כי אני כל יום ויום רואה גילוי כבוד שמים, בהנהגתו של בעלי רבי אהרן!"…
בכל הליכותיו ופעולותיו של רבי אהרן, יכלו לראות מציאות זאת של קרבת אלוקים, ומי כמו אשתו יכלה להעיד על כך. כל יישותו זעקה יראת שמים, ותחושת עבדות מופלאה ובלתי מתפשרת לבורא עולם. הוא חי באופן חושי ומציאותי את הידיעה וההכרה ש"השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך".
שני סיפורים נפלאים שממחישים זאת היטב, שמעתי מפי תלמידו המובהק של רבי אהרן, הרב הצדיק רבי צבי חיים ראזנאהן שליט"א מהעיר לייקווד בארצות-הברית, שהשתקע בשנים האחרונות בארץ הקודש:
מעשה שהיה, כאשר נאלץ רבי אהרן לנסוע לפלורידה, להיפגש עם נדיב מסויים לטובת הישיבה. במדינה זו שורר בתקופת הקיץ מזג אוויר חם יחסית, ובשל כך היא משופעת בבתי מלון ובאתרי תיירות גדולים, ובהתאם לכך גם הפריצות שם נוראה. רבי אהרן הסתפק בתחילה אם לנסוע לשם או לא, ולבסוף הכריע כי טובת הישיבה וקיומה עדיפה, ויתכן שיש כאן בחינה של 'ליכא דרכא אחרינא', ובכל אופן ישמור על עיניו מכל משמר ממראות אסורות.
לאחר נסיעה ממושכת, נכנס רבי אהרן לבית המלון בו התאכסן הנדיב, פנה לכיוון המעלית, לחץ על הכפתור והמתין לבואה. כאשר נפתחה הדלת יצאה משם אשה פרוצה, וחלפה מול עיניו.
את מה שאירע באותם רגעים תיאר רבי צבי חיים כך: "מי שלא ראה את חרדתו של רבי אהרן, ואת גודל כאבו ויגונו באותה שעה, לא ראה יראת שמים מימיו. רבי אהרן נעשה חיוור כמו סיד, פרץ בבכי סוער, וממש התמוגג מדמעות. 'ויהי המקום לחרדת אלוקים'".
"אוי! ריבונו של עולם!", התוודה רבי אהרן בגילוי לב, "נכשלתי לרגע קט במראות אסורות! אני מבטיח לך ריבונו של עולם, שלא אחזור לכאן יותר! לעולם יותר לא ידרכו כפות רגלי במדינת פלורידה!"…
כזה היה רבי אהרן. הוא חי את מציאותו יתברך לנגד עיניו. עד שבשביל כשלון שלא באשמתו, פרץ בבכי סוער, מאין הפוגה.
סיפור נוסף סיפר רבי צבי חיים, בו נוכח עד כמה חי רבי אהרן את הקדוש ברוך הוא, באופן ממשי וחושי:
באחד הימים הסיע רבי צבי חיים את רבי אהרן ברכבו, בדרכו לסדר כמה סידורים חשובים, אשר ככל הנראה דרשו ממנו גם מאמץ פיזי; לטרוח לעלות ולהתרוצץ ממקום אחד למשנהו. כשסיימו והגיעה שעת מנחה, אמר לו רבי אהרן: "איני יכול להתפלל כעת מנחה, חוששני כי בגלל הזיעה בגדיי אינם נקיים דיים, ואיני ראוי לעמוד איתם כך בתפילה לפני מלך מלכי המלכים".
נכנס רבי אהרן לחדר צדדי, בו היו ברזי מים לנטילת ידים. פשט את בגדיו, רחץ אותם עם סבון מתחת לזרם המים. סחט אותם בעזרת ידיו עד היכן שידו מגעת. לבש שוב את הבגדים בעודם רטובים – ונעמד לתפילת מנחה.
זוהי דוגמא ליראת שמים חושית!
נדמה, כי לדרגות אלו מסוגל כל יהודי להעפיל, אם רק ישנן לעצמו בקביעות, ויחדיר לליבו בעבודה רצופה את ההכרה של 'השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך'. ההנהגה סמוך למלך – היא הנהגה שונה לחלוטין, והתוצאות ממילא תהיינה כך – שגם הוא יחוש לכבוד שמים בצורה פלאית, ויחרד לעבור על דבר השם יתברך.
(מתוך 'אוצרותיהם אמלא')