מאת: הרב אליהו הנדלס
רבי ישראל בן שלום זצ"ל גאון וצדיק היה ומראשי ישיבת פונביז' לצעירים.
הוא גדל ברמת השרון, ובצעירותו שלחוהו הוריו ללמוד בישיבת 'מקור חיים' בירושלים. הישיבה שכנה בשכונה שבדרום ירושלים שהייתה אז שכונת ספר. בישיבה לא הייתה פנימייה והתלמידים נשלחו ללון אצל משפחות חרדיות בירושלים שפתחו את ביתם לתלמידי הישיבה. הבחור ישראל בן שלום לן בביתו של יהודי גלמוד בשכונת בית ישראל, שאף היא היתה קרובה לקו הגבול הירדני. היהודי הגלמוד שפתח את ביתו לתלמיד הישיבה עשה עסקה משתלמת לשני הצדדים: התלמיד קיבל מיטה לישון, והיהודי זכה לקיים מצוות הכנסת אורחים ואחזקת תורה, ותוך כדי כך לא נשאר בודד בלילות. מידי לילה היה הבחור שב מהישיבה בשכונת מקור חיים אל הבית הצנוע שבשכונת בית ישראל.
לילה אחד הוא הגיע כהרגלו לביתו של הגלמוד, אך אז ציפתה לו הפתעה – במיטתו ישן אדם זר… בעל הבית התנצל בפניו: "היום בא לבקר אותי חבר שלא ראיתיו זמן רב, והצעתי לו להישאר ללון בביתי, חבל שיש בביתי רק מיטה אחת…"
בצדק היה אם הרב בן שלום יקפיד עליו על המעשה הזה ויאמר לו: "אני לן אצלך בקביעות, בזכותי אינך ישן לבד, מה פתאום אתה מציע לאדם אחר את מיטתי ומשאיר אותי בלי מקום ללון? אל תעשה טובות על חשבוני!"
אך הרב בן שלום בגדלות נפשו לא הקפיד עליו ולא אמר לו מאומה, הוא השיב לו בנחת: "זה בסדר. אני אמצא מקום אחר". ושב לישיבה… תלמיד הישיבה הצעיר העביר את הלילה בבית המדרש. כשהעייפות הכריעה אותו הניח ראשו על הסטנדר וחטף תנומה. בבוקר פגש אנשים מבוהלים שדאגו לשלומו. הוא התפלא 'מה קרה?' סיפרו לו אתמול בלילה היתה הפגזה של הלגיון הירדני על שכונת בית ישראל, נפלה פצצה בבית שבו אתה נוהג לישון, וחשבנו בטח כבר אינך בין החיים, והנה 'בא הרוג ברגליו'…
גדלות נפשו הצילה אותו ממות בטוח! אילו היה נגוע באנוכיות ורואה את צרכי עצמו, והיה דורש מבעל הדירה לאפשר לו לישון במיטתו באותו לילה בנימוק הגיוני: הרי אני ישן אצלך בקביעות ולכן אני קודם לאחרים, אך הוא לא ראה את עצמו וה'אני' לא תפס אצלו אצלו מקום, הוא הבין לנפשו של בעל הבית שהתרגש מביקורו של חברו והציע לו ללון בביתו. בזכות שביטל את ה'אני' – קיבל את חיו במתנה. הוא גדל בתורה וזכה להרביץ עשרות שנים להעמיד דורות של תלמידים ולבנות עולמות שלמים!
(אור דוד)