הגה"צ רבי נטע, נתכנה בפי חכמי ירושלים של מעלה בכמה כינויי חיבה, 'רֶבּ נוּטֶע' בהגייה הונגרית, או 'רֶבּ נָטֶע' בהגייה ליטאית-ירושלמית, – נמנה על זקני עיה"ק ירושלים מדור הקודם, היה מדמויותיה המובהקות והמסמלות של עיר הקודש, פנינת חן מזהירה ונוצצת בכתרה של ירושלים ובנזר תפארתה בעיר של מעלה. איש מורם מעם שהיה מופרש מכל הבלי עולם וכל הלכותיו בקדושה וטהרה, בחסידות ופרישות, משפירי קרתא דשופריא, ממעתיקי השמועה, חביבם של גדולי ישראל, גאוני וצדיקי מצוקי ארץ, מורי ומנהיגי דור העבר, גדולי התורה והחסידות זי"ע, דולה ומשקה מתורתם ומשקה לעדרים לגיונות של תלמידים שהעמידם והעלם על, בדרך המלך בנתיבות העולה בית א-ל.
* * *
דמותו המיוחדת של הגאון החסיד רבי נטע זצ"ל, שהיתה ואיננו, נצרבה בזיכרונות רבים. הוא שהיה גברא רבא, השפיע לרבים בתורה, עבודה והשקפה הטהורה, ממה שקיבל מדורות קודמים,
למעלה מארבעת אלפים תלמידים התחנכו על ידו, אותם לימד תורה ומוסר, איש מהם לא ישכח את השנה המיוחדת שעברה עליהם בשחר נעוריהם 'אצל רבי נטע', באותה אווירה מחושמלת באהבת התורה, האהבה העזה לתורה הורגש לכל מי שהגיע במחיצתו. .
מאות תלמידיו שחו בפליאה על נטיעת, החדרת והשרשת תורה ויראת שמים בלבם. לפלא שכולם הפטירו במשפטים מדהימים, אך המשמעות אחת היא: המסכתא שלמדנו אצל רבי נטע חדור היטב בעצמותינו'… 'הוא הבריג לנו את מסכת בבא מציעא בצורה יוצאת מן הכלל'… 'אני שוחה במסכת קידושין כמו דג במים אינני יכול לשכוח אותה'. 'מסכת פסחים אני יכול להשמיע כמו אשרי'… 'אם תעוררנו באמצע הלילה אוכל לשנן בעל-פה את הדפים הקשים של מסכת בבא בתרא'. 'הלוואי והיינו מסיימים אצלו את הש"ס'. אלו אמרות מכל מי שלמד אצלו.
זקנים עם נערים, ישישם וצורבים, תלמידי חכמים מופלגים לצד עמילי כפיים, אברכים ובחורים, כולם כאחד הפליאו את ה'דמות' המיוחדת של יֶרוּשָלַיִמֶער-פַארְצַייטִישֶער-חסיד, שהיה מלא בחכמת ירושלים, חריף ובקי, שמאס בתענוגי עולם וזנח הבלי שעה. אלפי תלמידי חכמים ציינו את העמל ויגיעת התורה שלו ללא הפסקה, את חסידות ופרישות שלו, קדושתו וטהרת גופו, דמות קמאית שהתהלכה כל ימיו בצידי דרכים ללא גינונים, ללא תוארי כבוד וללא חלוקא דרבנן. הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
הגאון הצדיק רבי נטע זצ"ל, שקיים בעצמו בכל כוחותיו "זקן היושב בישיבה" עד תקופתו האחרונה לחייו ממש. למרות גילו המבוגר, עמל על התורה ועבודה בדביקות ויגיעה עצומה בעוז וגבורה. הודו והדרו בדבריו המלהיבים מדברות קודשם של צדיקי הדורות, אמרות טהורות שהיו שגורים על לשונו
"תלמידים אלו יוצאו אותי מהגהינום"
מסכת חייו של רבי נטע זצ"ל מורכבת מפרקים רבים ומופלאים. לא ניתן ביריעה אחת להקיף את דמותו הרוממה והמזהירה. גיליונות רבים ניתן להעלות על יגיעתו התורה, הרבצת תורה לתלמידים קרוב לשבעה עשורים, צדקותו, חסידותו ופרישותו. כל זאת מלבד הכרכים והספרים של שיעוריו על מסכתות הש"ס, שיחותיו ואמרי מוסריו שהשמיע ברבים והשפיע על המוני תלמידים, בין תלמידיו בעץ חיים נמנים גדולי ישראל, ראשי ישיבות, רבנים ודייינים, מנהיגי עדות קדושות בקהילות ישראל, כמו מרנן האדמו"רים מרחמיסטריווקא, מתולדות אברהם יצחק, מטשערנאביל שליט"א; ראש ישיבת בריסק, הגאון רבי אברהם יהושע סאלאוויצ'יק שליט"א; להבלד"ח הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, ראש קהילת מתמידים; בני מרן הגר"שז אויערבאך זצ"ל; הדיינים הגאונים רבי מאיר ורבי יוסף הייזלר ועוד. אלו ינקו בימי בחרותם ממורם ורבם הגה"צ רבי נטע זצ"ל, משמעים ומזכירים אותם 'בשם אמרו' לקהל שומעי לקחם.
"תלמידים אלו יוצאו אותי מהגהינום"
משפט זה היה משמיע הגה"צ רבי נטע זצ"ל, עת היה שח בענוותנותו בהערכה גדולה לאין ערוך, על גדלותם ושגב מעלתם של תלמידיו, ביניהם, גדולי תורה, ראשי ישיבות מנהיגי עדות מפוארות. ובייחוד משלושת תלמידיו האדמורי"ם: כ"ק מרנן ורבנן האדמורי"ם מתולדות אברהם יצחק; מרחמיסטריווקא ומטשערנוביל שליט"א.
תלמידו יבדלחט"א הגאון החסיד רבי קלמן וייס שליט"א, רב ומו"צ בעיר בית שמש, וחברו לספסל הלימודים של כ"ק מרן אדמו"ר מרחמיסטריווקא שליט"א בת"ת 'עץ חיים' –ציטט את ששח לו מורו ורבו הגה"צ רבי נטע זצ"ל: "זכיתי ללמד תורה ולהחדיר בהם אהבת תורה ויראת שמים למאות תלמידים, בסייעתא דשמיא, מכל אלו התלמידים, בסייעתא דשמיא אף אחד מתלמידיי לא יצא לתרבות רעה! מלבד תלמיד אחד, ששמעתי כי הצטרף לחוג…, למרות כי הינו שומר תורה ומצוות, אני אומר ומבקש עליו בכל יום ואומר כמה מזמורי תהילים. וברוך ה' שבימים האחרונים קיבלתי ידיעה, כי נתקרב חזרה ליהדות החרדית, כך שח הגה"צ רבי נטע".
כשביקשנו להבין את המשפט שהיה שגור על לשונו של רבי נטע, ש"תלמידים אלו יוציאו אותי מהגהינום", הרי שסיפור זה, מביע את הקשר המופלא של רבי נטע לתלמידיו, שאת שמותיהם נשא על לוח לבו שנים רבות (ואף היו רשומים במחברת מיוחדת נגד עיניו לזיכרון). זאת ועוד, שהמדובר באותם של קום המדינה, שלדאבון לב, באותם ימי לחץ, עוני ומחסור, היו שזנחו רח"ל את דרך התורה והמצוות. ברם הוא, בהקרבת לשד עצמותיו לגדל ולהעלות את תלמידיו על במתי התורה והיראה, יכול היה להעיד, כי אף אחד מהם לא יצא לתרבות רעה. ואכן העמיד לגיונות של תלמידים, יראים ושלמים שנתחנכו על ידו וקנו ממנו תורה וחכמה.