ערב יום הדין עכשיו, וכשאנחנו נמצאים בזמן כזה, דומני שכדאי לאחוז במידת לימוד זכות על עם ישראל, להרבות כבוד שמים ולספר על אחינו ובשרינו, יהודים שחיים בינינו ומוסרים נפשם על התורה ועל העבודה. בכך גם נקדש שם שמים, ואולי גם נזכה לטעת בלבותיהם של אנשים נוספים את הרצון ללכת באותה הדרך.
חושבני שאחד הסיפורים המרגשים ביותר, שנתקלתי בהם השנה במסגרת עבודתי ב'דרשו', היה המקרה שבו עניתי לשיחת טלפון של יהודי מבוגר יחסית, נשמע כמו אחד שכבר יצא לפנסיה או עתיד לצאת בקרוב, והוא שואל אותי כמה שאלות לגבי המבחן הקרוב, והציון שקיבל במבחן הקודם.
השבתי לו על שאלותיו, דבר דבור על אופניו, כפי שאני עושה מדי יום מול עשרות פונים, וכפי שעושים חברי היושבים לצידי במוקד הטלפוני של 'דרשו', ומשיבים גם הם במקביל לעשרות ואף למאות פונים אחרים.
חלפו שעתיים, אולי שלוש שעות, והנה מתקשר יהודי נוסף עם שם משפחה זהה לזה ששוחחתי עמו קודם לכן. גם הגיל שלו היה די דומה, יש ביניהם פער של שנתיים אולי, ואם לא די בכך גיליתי שהוא גם מתגורר באותו אזור כמו הקודם, בשיכון ויז'ניץ בבני ברק.
האמת שאני אמור להיות איש שירות, אנשים שואלים אני צריך לענות באדיבות, זה לא התפקיד שלי לפתוח בשיחת רעים עם הפונים, אבל את חטאי אני מזכיר – לא הצלחתי לעצור את עצמי. משום מה הייתי חייב לשאול אותו האם יש קשר משפחתי בינו ובין האיש השני שהתקשר קודם לכן.
להפתעתי התשובה היתה שהם לא רק אחים, אלא שהם גם לומדים בחברותא ועושים את המבחנים של 'דרשו' ביחד. התברר לי שהשניים לומדים בחברותא כבר שלושים שנה ברצף!
התרגשתי עד מאוד. שני אחים, לכל אחד מהם יש משפחה משלו, שבט שלם בלי עין הרע, הם מקדישים זמן לשמור על הקשר ביניהם יום יום, ולא סתם מפטפטים על דא ועל הא, אלא יושבים ולומדים יחד, ובסופו של חודש גם הולכים לעשות את המבחן.
לא פעם אנחנו רואים ושומעים על אנשים שמתביישים לעשות מבחן, זה נראה כמו משהו ששייך לילדים בחיידר, או מקסימום לבחורים בישיבה.
אבל אני שומע יום יום ושעה שעה מאינספור נבחנים, שההגעה למבחן מדי חודש בחודשו נותנת להם המון, בין אם הם בני 14 ובין אם הם בני 64, וכבר נתקלתי בנבחנים בגיל 90!!!
אני חושב שיש בזה לימוד זכות גדול, ובעיקר מחייב גדול לכל אחד ואחד. מי שרוצה להתקדם, מי שרוצה לדעת, מי שרוצה להיות חלק מהמפעל הענק הזה שזוכה להעמיד תלמידי חכמים יום יום כבר למעלה מחצי יובל שנים – אל תהססו, אל תחשבו פעמיים, פשוט הצטרפו למבחן הקרוב ותכניסו את המבחנים הללו לרוטינה, לשגרת החיים הרגילה שלכם. אני מבטיח לכם שלא תתחרטו על כך.
**
ידוע לכל, אחד שראש השנה הנו יום שבו יכול כל אחד ואחד להפוך את גורלו ולשנות את מצבו מן הקצה אל הקצה. אין ספור אנשים מעידים שהם התפללו בראש השנה ברצינות ובכוונה גדולה על עניינים שונים, וראו ישועות באופן שנראה לכאורה למעלה מדרך הטבע, אבל האמת היא שזה הטבע עצמו, כך ברא הקב"ה את עולמו, שפעם בשנה הוא פותח את הכל מחדש, ולכל אחד יש הזדמנות להתפלל מעומק הלב, ולהביא לשינוי משמעותי בגורל המתוכנן לו לשנה הקרובה.
סיפר לי חבר סיפור מדהים שאירע לפני שנתיים. היה לו ילד שעלה חודש קודם לכן לשיעור ג' בישיבה קטנה, והוא היה מאוד מודאג מהשאלה, לאיזו ישיבה גדולה הבן שלו יתקבל בשנה שלאחר מכן.
הוא החליט שהוא מקדיש את התפילות שלו בראש השנה לעניין הזה, והתפלל בכל לבו שהילד יתקבל לישיבה פלונית, אבל היה לו גם שכל להוסיף עוד 'כוכבית' קטנה לבקשה שלו – רק אם זה טוב לילד. אם לא טוב לו בישיבה הזאת, יהי רצון שיתקבל לישיבה אחרת שכן מתאימה לו, ושבה יהיה לו טוב.
עברו כמה חודשים, הבחור נרשם לאותה ישיבה שאליה רצה האבא שהוא יתקבל, ולא עלתה על דעתו להירשם לישיבה אחרת.
אבל מה? באותה ישיבה יש הרשמה גדולה מאוד, ולכן לקח זמן עד שחזרו אליו עם תשובה. בינתיים התחיל האבא להילחץ, ובעודו מדמיין במחשבתו את הצער הנורא שייגרם לו כשיתברר שאפילו לא קראו לבנו להיבחן, פתאום יצר איתו קשר מישהו, והציע לו לרשום את בנו לישיבה אחרת, גם היא ישיבה טובה, אבל אין לה כזה שם נוצץ.
האבא שכבר היה כמעט היסטרי, הסכים מיד, ובאותו יום אחר הצהרים כבר הזמינו את בנו להיבחן למחרת בבוקר. בתוך יום וחצי הילד כבר התקבל לאותה ישיבה, והאבא הסכים מיד עם הנהלת הישיבה שהוא אכן שולח לשם את הילד.
זמן קצר לאחר מכן הוא מקבל טלפון מהישיבה הראשונה, שמזמינים את הבן להיבחן, אבל האבא אמר להם שזה כבר לא רלוונטי, הם כבר סיכמו עם ישיבה אחרת, ולא הולכים להפר את הסיכום.
ומה קרה? התברר שהישיבה הזאת מתאימה בדיוק להלך רוחו של הבחור, והוא הצליח שם מעל ומעבר למשוער. התפילות שהוא התפלל בראש השנה, ה'כוכבית' הזאת שהוא הוסיף, התקבלו! הקב"ה הוביל את הילד באופן מיוחד בדיוק למקום המתאים לו, והבחור עושה חיל בלימודיו ב"ה.
**
ואספר עוד מעשה שבדידי הווא עובדא: מן השמים זיכו אותי שיש לי רגש מאוד מיוחד לרבי שמעון בר יוחאי ולשהייה על ציונו הקדוש. כחסיד לעלוב הורגלתי מגיל צעיר מאוד להגיע מדי שנה בשבת פרשת בהעלותך למירון, והטעם המיוחד הזה של שבת במירון נכנס בי. עבורי זה התענוג הכי גדול בעולם, שבת במירון.
אבל מה? לעשות שבת במירון זה לא סיפור זול. ב"ה יש משפחה עם ילדים, אני לא יכול לברוח להם ו'לעשות חיים' לבד. צריכים לשכור דירה, לשלם טבין ותקילין, וחשבון הבנק שלי לא כל כך מקבל בהבנה את הרעיון הזה…
נו, מה עושים? מתפללים! שנה אחת התפללתי על כך בראש השנה מעומק הלב, ממש בהשתפכות הנפש, בדמעות: "ריבונו של עולם, השנה אני רוצה להיות חמש שבתות במירון. חמש שבתות! זכה אותי שאוכל להגשים את החלום הקסום הזה!!!".
ומה אתם חושבים? כמה שבועות אחרי החגים, ביום חמישי אפרורי וחורפי למדי אני מקבל טלפון מגיסי ששואל אותי אם אני רוצה להיות שבת במירון. "מה זאת אומרת רוצה?", השבתי לו, "אני משתוקק לזה!!!". התברר שהוא החליט לנסוע עם המשפחה שלו למירון ושכר דירה גדולה יותר משמעותית ממה שהוא צריך כי זה הסתדר לו ככה: "אם אתה רוצה לבוא, אז תבוא, זה לא יעלה לך כסף!!!".
בדרך לא דרך מצאתי את עצמי גם בשבת הגדול, במירון, בעלויות מינימליות. אני לא בטוח שלעשות שבת בבית היה יוצא לי יותר זול.
שבת בהעלותך זה הרי ממש נקבע מששת ימי בראשית שעושים במירון, ואין מקום לשאלה בכלל בעניין זה, וגם העלויות לא גבוהות כי אנחנו נוסעים במרוכז עם כל המשפחה ושוכרים מתחם גדול, מה שמוזיל את העלויות.
כשהתקרב בין הזמנים, החלו במשפחתו של מורי חמי שיחי' לארגן איזו שבת התאחדות לכל בני המשפחה, וכמובן צריכים לקחת מקום גדול, כי ב"ה כבר אין מקום לכולם בסלון של השווער והשוויגער. אחרי דין ודברים החליט לעשות את השבת ב… מירון.
וכשהתקרב ראש השנה, נסעתי לשבת נוספת במירון, יחד עם החבורה של מגיש המישרים הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שזכיתי להיות חבר בה, ומדי שנה נוסעת החבורה כולה בראשות הרב בידרמן, לשבת במירון בחודש אלול.
הנה כי כן, עשיתי חמש שבתות במירון, וחשבון הבנק שלי אפילו לא הרגיש את זה…
**
לסיום אני רוצה לשתף את הציבור בווארט מאוד חזק שמורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל היה אומר כסדר, גם בראש השנה.
כתוב, שכאלישע הנביא רצה לגמול לאשה השונמית על החסד שעשתה עמו כשבנתה לו עליית קיר, הוא שאל אותה אם היא צריכה שיעזרו לה במשהו, אולי בבית המלך או משהו אחר, והיא השיבה תשובה מאוד תמוהה: "בתוך עמי אנוכי יושבת".
שאל האדמו"ר זצ"ל, מה הפשט בתשובה הזאת? שואלים – אם את צריכה עזרה תגידי שכן, תגידי שלא, מה זה "בתוך עמי אנוכי יושבת?".
ביאר זאת הרבי לפי ווארט שהיה אומר תמיד בשמו של הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג על הפסוק "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" – כשמלך בשר ודם רוצה להעניש מישהו שחטא כנגדו, הוא מעניש אותו בלי להתחשב בצער שייגרם לאשתו, לילדיו, לחברים שלו. מי שחטא, מגיע לו עונש.
אבל מלך מלכי המלכים אינו כן, הוא לא יעשה שום דבר שיגרום צער למי שלא נגזר עליו להצטער. לכן גם אם אדם אחד מתנהג שלא כשורה, אבל יש לו אוהבים וחברים שכן מתנהגים כשורה ולהם לא מגיע עונש, ממילא גם הוא עצמו לא ייענש כדי שלא לצער את חבריו.
זה הפשט בפסוק: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", הם צריכים להיות צודקים יחדיו לאדם עצמו, למשפחה שלו, לאוהבים שלו, רק אחרי שהמשפט הזה צודק כלפי כולם גם יחד, הוא יקרה בפועל.
אם כן, מי שיש לו הרבה מאוד חברים ואוהבים, ניצול מכל רעה שמגיעה לו, כי הסיכוי רחוק שלכל כך הרבה אנשים יהיה צער.
זה מה שענתה האשה השונמית. אני לא קורה לי שום דבר רע, כי בתוך עמי אנוכי יושבת, יש לי הרבה אוהבים, לא יכולים לקרות לי דברים רעים, בגלל שכל כך הרבה אנשים דואגים לי ויצטערו אם יקרה לי משהו שאינו טוב חלילה.
באחת הפעמים השלים הרבי זצ"ל ואמר, שהוא זכה ב"ה להרבה אוהבים, ולכן הוא זוכה לשמירה מיוחדת, כי אם יקרה לו משהו שאינו טוב, הדבר יצער אנשים רבים שלא מגיע להם הצער הזה.
לכן זו עצה טובה לכל אדם, בכל ימות השנה ובמיוחד בראש השנה, להשתדל שיהיו לו אוהבים רבים, להשתדל להיות מועיל לסביבה ואהוב על כולם, וזה בוודאי יעזור.
ואסיים במעשה נורא ששמעתי מפיו של דודי, הגה"ח רבי מרדכי לייב גלבשטיין שליט"א:
בקהילה קדושה קרלין נהגו, שאמירת סדר הקרבנות שלפני התפילה ואמירת פסוקי דזמרה, זה עיקר העיקרים ובזה השקיעו הרבה מחשבה וכוחות בתפילה. כמובן שגם אחר כך מתפללים בכוונה גדולה, אבל משקיעים הרבה דווקא באמירת הקרבנות ופסוקי דזמרה.
מעשה היה ביהודי אחד שהיה מחסידיו של הרה"ק רבי ישראל מסטולין, המכונה בפי חסידי קרלין "דער פרנקפורטר", משום שנטמן בבית החיים בפרנקפורט דה מיין. אותו יהודי היה מגיע לראש השנה לרבי, ושם היתה לו חזקה להכין את הקפה לציבור המתפללים.
ההתעסקות עם הקפה היתה נמשכת זמן רב, ועד שהוא היה משלים אותה ומתחיל להתפלל, כבר השלימו בבית הכנסת את אמירת הקרבנות ופסוקי דזמרה. הוא הרגיש מאוד גרוע ופחות בכך, שכל הקהל הקדוש מתפלל בקול רעש גדול כדרכם של חסידי קרלין, והוא מתעסק עם כוסות וקפה ומים חמים וסוכר…
שנה אחת, אחרי שהפסיד שוב את כל הקרבנות והפסוקי דזמרה, הוא החליט שהוא מפסיק להתעסק עם זה, יש עוד אנשים, שמישהו אחר ייקח על עצמו את העול של ההתעסקות עם הקפה, ואילו הוא יחזור להתנהג כמו יהודי חסידי, ייכנס מוקדם לבית הכנסת ויתפלל בקול רעש גדול כמו כל החסידים.
אמר לו הרבי הקדוש: "וואס גראגערסטו באר'ן דווענען, גיב טרינקעין פאר'ן עוילם" – ?מה אתה מרעיש בתפילה שלך? תן לציבור לשתות!"…
כי לתת ליהודים לשתות, זה לא פחות חשוב מלשאוג בתפילה באמירת פסוקי דזמרה. ומי שמן השמים זיכו אותו לעשות חסד עם יהודים, ובמיוחד בראש השנה, אשריו ואשרי חלקו.
ויהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה.