מידי שבת-קודש היה שב המחזה על עצמו" רעייתו הצדקנית ע"ה של ראש ישיבת באר-יעקב, הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצוק"ל, מגישה לשלחן השבת את מגש ה"טשולנט" כשהיא מקדימה להגיד מנה מכובדת לאישה הגדול, ראש הישיבה.
ורבי-משה-שמואל, סמל האצילות, נוטל כף מהחמין, ופונה בקול אל הרבנית: "אה! רעבעצן, טשולנט כמו שלך – אין בכל העולם!"
כך, מידי שבת בשבתו.
ובאותה שבת – העיד בפנינו אחד התלמידים – נשרף סיר הטשולנט כדבעי. תכולתו נדמית היתה כעיסה שחורה, לא תואר ולא צורה לה, ובטח שלא טעם. אבל חמין בשבת הרי צריכים להגיש, אז הרבנית מגישה את התבשיל השרוף לשולחן, ואיתו את המנה לראש הישיבה.
היא כמובן מתנצלת ו"מוסרת מודעה" שלא, חלילה, הקדחה תבשילה, אלא שתקלה בפלטה של שבת היא הנותנת!
רבי-משה-שמואל נוטל כף מהערמה המפויחת, מכניס לפה וכולם עוצרים את הנשימה – – –
מה יגיד השבוע?…
ממה-נפשך: אם לא ישבח את הטשולנט, אוי-וי…
ואם כן ישבח – עוד יותר גרוע: לפי"ז נמצא שכל אלפי (!) השבתות בהן שיבח את הטשולנט שמא היו מן השפה ולחוץ?!
וקולו של רבי-משה-שמואל נשמע בקודש: "אה! רעבעצן, זיבורית דידך – כעידית דעלמא"!
ובתרגום חופשי: זיבורית = קרקע ירודה בערכה. עידית= קרקע מעולה . דידך = שלך דעלמא= של העולם..)
נשלח לכבוד שב"ק משפטים, מאת אחד מתלמידי הישיבה הק'
(מוסף שבת קודש פרשת משפטים תשפג הרב רפאל ברלזון)