כי קרוב אליך הדבר מאוד ל יד
"לאברך לפעמים יש דילמה בחיים, עשרים שנה חינכו אותנו שהשטייגן זה גמרא סטנדר וחברותא, ויום אחד פתאום יש עול בית, אשה וילדים. והוא חושב, זה כנראה הניסיונות של החיים… במלחמה לפעמים נופלים לפעמים קמים…
אבל האמת, שזה השטייגען האמיתי של החיים! וזה תכלית הרבה יותר מרכזית שתהיה בבית שמחת חיים, חמימות, אהבה וביטחון. דוקא בדור כמו שלנו, הבית היום הוא ההגנה הכי חזקה מפני הרחוב. היום ילדים גדלים מהרחוב יותר מהבית, ודוקא לכן הבית צריך להיות מוקד של חמימות והגנה, וזה קודם הרבה לשטייגען שלך בכולל או בבית המדרש.
יש יסוד גדול של האחרונים. הרי כולנו יודעים שת"ת כנגד כולם, רבותינו, מרנן הגאונים, רבי אלחנן, רבי ברוך בער והסטייפלר זצוק"ל אומרים, מי שחולה ולא יכול להניח תפילין, הוא איבד מצות עשה, (אם כי לא יתבע על זה, כי זה היה לאונסו).. אבל מי שחולה ולא יכול ללמוד, בשעה שישן – הוא לא ביטל עשה, מצות ת"ת זה בזמנים הפנויים. בכלל לא מתחיל החיוב שאתה לא פנוי. לכן אם אתה תלמד ולא תיטול מים אחרונים – ביטלת מים אחרונים. אבל אם לא תלמד, כי בזמן הזה אתה משקיע לתת לאשה ולילדים – זה לא ביטול תורה!
זה נוגע לכל השנה, אני מכיר יהודי שמאד הצליח בחינוך הבנים, מה זה הצלחה? כולם רגועים וטוב להם. היהודי הזה הבית זה הפרויקט של החיים שלו, אני יודע שהמשגיח הרב וולבה זללה"ה הציע לו להיות משגיח והוא אמר לו: "יש לי שטעלע"… גידול ילדים בבית זה משרה מלאה! להעניק חום ואהבה ושמחה ושיהיה להם טוב בבית. צריך לזכור שזו השטעלע הכי גדולה!"
זה לא סותר לכך שכל אברך חייב זמנים קבועים ללמוד כמו תפילה ואוכל כדי לשמור על שפיות וצורה אנושית ורוחנית, הוא צריך מינימום של קביעות עתים, אבל מעבר לזה יש את המשפחה.
נעימות, חביבות וידידות
מה לגבי להכריח ילד ללמוד, להעירו לזמן ק"ש, לזמן תפילה?
דודי, רשכבה"ג מרן ראש הישיבה רבי גרשון זצוק"ל הזהיר שהחינוך יהיה רק בנעימות וחביבות וידידות ואוירה טובה, ומה שהילד יותר קשה, צריך שבעתיים בנעימות, כי במקרים כאלו הילד שברירי יותר וצריך להיות איתו הרבה יותר נעים. לפעמים קשה מאד, וצריך להתייעץ עם אנשי חינוך.
לגבי זמן ק"ש וזמן תפילה, אפשר לבנות מהלך שהוא יקח אחריות על עצמו. תשאל אותו בלילה לפני השינה: אתה רוצה שאני יעיר אותך או אתה מסתדר לבד? שירגיש בשיתוף איתו ולא שמנחיתים עליו בכפיה לקום.
התפקיד המרכזי שלנו הוא לשמח, ליצור אווירה שמחה מאד, וצריך להקדיש לזה הרבה זמן מחשבה ופניות, לדעת כאמור שזו ה'שטעלע' שלי. לא להרגיש רדוף שאני צריך "להקריב" מזמני, אלא להבין שזה עכשיו התפקיד שלי שיהיה בבית אוירה שמחה ונעימה.
ונקודה נוספת במענה לשאלה. אספר לכם משהו: הבן שלי היה קרוב לבר מצוה, אולי קצת אחרי, הוא הלך לישון ונזכר פתאום שלא התפלל מעריב. חשבתי לעצמי, להתחיל לומר לו להתלבש ללכת לבית כנסת זה יכביד עליו. מצד שני, צריך להקנות לו ערך של תפילה במנין.
אמרתי לו: "תתלבש, אנחנו לוקחים מונית ונוסעים ל'זכרון משה'". היה לי בהתחלה צד לנסוע להתפלל בכותל המערבי, אבל חשבתי שזה לא יקנה לו ערך של תפילה בציבור' אלא ערך של 'תפילה בכותל'… הוא ראה שהשקעתי בכסף למונית והשקעתי מזמני, הוא לא ראה שאני מנחית לו משהו, אלא אני ביחד איתו, ומשקיע עבורו למען הערך. זה דבר שמקנה לכל החיים את ההבנה שתפילה ביחידות זו לא אופציה. זה שווה יותר ממאה שיחות, ובונה יותר מהטפה והכרחה.
ולגבי מה שהזכרנו על נעימות, צריך שהילד ירגיש שאתה אוהב אותו, ודואג לו – גם ל'עולם הזה' שלו. אמרתי פעם לאברך צעיר שנהיה משגיח בישיבה: אתה נכנס בתשע בבקר לפנימיה ורואה בחור מתחת לשמיכה, מה התגובה שלך? אתה יכול להיות משגיח טיפש, משגיח בינוני ומשגיח חכם.
הטיפש שואל: מה עם תפילה בישיבה? הבינוני אומר: מה עם זמן ק"ש דאורייתא? החכם אומר: מאיפה יהיה לך ארוחת בוקר?
ילד צריך לדעת שהאבא רוצה שיהיה לו טוב בעוה"ז, ואז הוא יהיה מוכן לשמוע ממך הכל. אם אתה דואג רק לרוחניות, הוא מפתח מרדנות.
סיפר לי יהודי שהיה מקורב למרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל: "הייתי בחור מבוגר בישיבה, נכנס בחור צעיר לשיעור א', אביו היה בידידות עם רבנו הגדול וביקש שמרן ראש הישיבה ישים עליו עין. מרן זצוק"ל ביקש ממני לדווח עליו. הבחור ידע שהוא במעקב של מדן הגראמ"מ שך. הוא פתח גמרא בתשע ולמד עד שמרן הגראמ"מ שך הגיע, ואז ירד לפא"י להתפלל… סיפרתי למדן הגראמ"מ שך מה שראיתי. התגובה הספונטנית שלו היתה: 'איך הוא מסתדר עם ארוחת הבוקר??!" עוד אחד סיפר לי שלמד ב'אור ישראל', והוא נחשב לבחור מהסוג הקשה יותר… ראש הישיבה הגר"י ניימן זצוק"ל היה מוסר 'ועד' בשבת לתלמידים, וכל אחד קיבל מזונות ושתיה ב'ועד'. הוא כמובן לא הגיע, והגר"י ניימן קרא לו אחרי זה ו…הביא לו את העוגה שכולם קבלו ב'ועד', הוא שמר לו במיוחד. והוא מעיד, שזה מה שבנה אותו והציל אותו.
(מתוך מוסף שבת קודש יתד נאמן יז אב תשפ"ג)