בדרשת שבת שובה השתא, סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א מעשה מופלא על כוחו העצום של ויתור לזולת.
פעם הגיעה אשה מרת-נפש אל מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ושפכה לפניו את מרי שיחה על כך שלא זכתה בפרי בטן. מה רבינו מציע לי לעשות? שאלה. מרן זצ"ל האזין לה ברוב קשב, ולאחר מכן דיבר על כוחו של הוויתור לבקוע שערי שמים. הוא סיפר לה מעשה שאירע באחד הישובים בנגב, הסמוכים לעזה:
בישוב זה היתה אמורה להיערך ברית מילה, והאב המאושר הזמין מנות דגים בכמות גדולה שתספיק לכל משתתפי הסעודה. דא עקא, שבאותו יום היתה הפגזה כבדה באזור זה, ואף אחד מהאנשים שהיו אמורים להשתתף, לא הגיע לברית.
כיון שראה בעל הברית שאין מה לעשות עם כל מנות הדגים שהוזמנו, פנה לבעל הקייטרינג ואמר לו: 'הרי שלך לפניך… אין לי מה לעשות עם המנות הללו'. בעל הקייטרינג התקומם ואמר: 'זו לא הבעיה שלי, אתה הזמנת את המנות ועליך לשלם עליהן עד הפרוטה האחרונה'!
הוויכוח התלהט, ובעל הקייטרינג התכונן כבר להזמין את בעל הברית לדין תורה. ונראה פשוט שהוא צדק, ובעל הברית היה צריך לשלם את ההזמנה. אבל בסופו של דבר הסתדר הענין בצורה הרבה יותר טובה…
בעל הקייטרינג זכה באשה משכלת וחכמה, וכשראתה את להט הוויכוח – פנתה לבעלה ואמרה לו: "מדוע לך לריב? תביא לי את כל הדגים, ואני אראה לך כבר מה אפשר לעשות בהן"… דבריה של האשה החכמה הרגיעו את הבעל, והוא אכן מסר לרעייתו את כל מנות הדגים.
ומה עשתה האשה? – טחנה את כל הדגים, עשתה מהן קציצות טעימות ומכרה אותן במחיר מוזל. ומה קרה בהמשך? הקציצות הללו היו מאוד טעימות – ["ואני אומר", ציין מרן הגר"י זילברשטיין בדרשתו – "שאחת הסיבות לכך היו הדמעות שנגרו מעיניה של האשה אל תוך עיסת הדגים"…] – וטעמן המיוחד והריח המעודן שנדף מהן התפרסם בציבור. אל האשה החלו להגיע הזמנות ל…מנות דגים, ובתוך זמן קצר היא הוצפה בהזמנות ללא סוף.
בואו ונקצר את הדרך ונגיע לסוף הסיפור: האשה החכמה הזו, שהצילה את בעלה ממריבה קשה, קיבלה שפע של הזמנות והחלה לייצר כמויות אדירות של מנות דגים. הגיעו הדברים לידי כך שהיא הקימה מפעל שלם והתעשרה בעושר רב – והכל בגלל כוח הוויתור, כששכנעה את בעלה שלא לריב.
מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הציע גם לאותה אשה שלא זכתה בפרי בטן, להעצים את כוח הוויתור שלה, "ועל ידי תזכי למילוי כל משאלותייך לטובה", אמר לה.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)