חינוך לכבוד בית כנסת
סיפר בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ שליט״א, רב ביהכ"נ 'הליגמן' ב"ב: כשהייתי ילד שוחחתי עם חבריי בזמן התפילה, אחרי התפילה אמר לי רבינו: אל תבוא לביהכ׳׳נ במשך חודש, אתה עדיין קטן ולא יודע להתנהג כראוי. כך חינך רבינו באופן חיובי בלי לפגוע, וגם לתת את האתגר לרצות להיות גדול.
להתחיל את היום כראוי
סיפר מו"ר חתנא דבי נשיאה הגרמ"מ לובין שליט"א: ידוע שיש דעות שונות איך להכריע במחלוקת הגר"א והמג"א לגבי סוף זמן קריאת שמע, בספר חזו"א מצדד כהגר"א ולא הכריע, אמנם יש שמועות שגם למעשה הקל בזה, שנתן שבחורים ימשיכו לישון עד זמן הגר"א.
אמנם מו"ח זצ"ל סבר שלא יתכן שתהיה הנהגה של בן תורה לכתחילה כסוף זמן ק"ש של הגר"א אף אם כך הדין, ואצלו בבית הכנסת לא נתן שיהיה מנין בזמן ק"ש הגר׳׳א, כי היה ברור לו שהנהגה של בן תורה לא יתכן שתהיה באופן שלפי המג׳׳א עובר בדאורייתא בכל יום, ובפרט שזה קובע את כל צורת הנהגת היום של האדם, שצריכה להתחיל עם מה שכתב ברמ"א 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ואילו ללכת לישון מתוך ידיעה שהולך לקום בזמן ק"ש המאוחר זה מטביע חותם לא ראוי על האדם.
האמת נשארה אמת, הוא לא התפעל מהטענה שהחזו"א עשה מעשה אחרת [ואדרבה: אתה רוצה להיות כמו החזו"א? תקום להתפלל כוותיקין כמו שהחזו"א היה קם!].
לרוץ אל התורה
סיפר בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א: ההנהגה שלו שאני זוכר מאז שהייתי ילד, וכך היה תמיד, כשהיו קוראים לו לעלות לתורה הוא היה רץ לבימה, כיון שכתוב שצריך לרוץ זה כבוד התורה. יש כאלה שקוראים להם 'יעמוד' אך הם לא מזדרזים, זה לא נכון, כשקוראים לעלות לתורה צריך לרוץ מיד. סיפר לי הרב אליהו שלזינגר רבה של גילה, שבילדותו היה מתפלל עם אביו בביהכ״נ 'הליגמן', וזה נחרט לו ההנהגה הזאת של כבוד התורה, איך שאבא היה רץ לעלות לתורה, וכך הוא הנהיג בביהמ״ד שלו.
הכנה ראויה לתפילה
סיפר נכדו הג"ר יעקב ישראל קרליץ שליט"א: הוא תמיד הקפיד בכל תפילה לבוא לבית הכנסת כמה דקות קודם, לפחות עשר דקות-רבע שעה ולפעמים אפילו יותר, כדי להתכונן לתפילה, והוא היה יושב במקום שלו ומתכונן לתפילה. בינתיים הוא היה מוציא מהארון שלידו כרך מהטור והיה לומד עד שמגיע הזמן של התפילה. לפעמים כשכבר היה יותר סמוך לתפילה הוא לא היה מוציא ספר מהארון, הייתי שואל אותו האם להביא איזה ספר בינתיים, הוא היה מצביע לי על הסידור ואומר לי: אני מתכונן לתפילה. לפעמים הוא היה לומד בהלכות שכתובות בסידור, אבל רוב הפעמים היו רואים אותו מרוכז ומתכונן לתפילה.
וכמובן שהתפילה היתה בהתאם, הקריאת שמע שלו, כמו שכולם מספרים, שזה היה ממש מעמד של קבלת עול מלכות שמים. [זכורני בעשרה בטבת תשע"א שחל ביום שישי, ובהוראתו התפללו בביהכ"נ מעט מוקדם מ-40 דקות אחרי השקיעה, מיד כשהגענו לבית אחרי התפילה הוא התיישב במקומו ועוד קודם הקידוש הוא קרא שוב קר"ש בדבקות ורק אחר כך עשה קידוש].
אני זוכר פעם אחת שהוא התעכב לפני שיצא מהבית, זה היה כבר עשר דקות לפני מעריב, הוא עמד לצאת מהבית וראה את השעה, אז הוא אמר: כבר איחרנו. שאלתי אותו, הרי הדרך לוקחת לכל היותר עשר דקות, אנחנו בוודאי נספיק. הוא אמר לי: צריך לבוא לתפילה לכל הפחות כמה דקות קודם. בסוף היה שם אחד מבני הבית שהציע להסיע אותו ברכב וכך הוא יגיע כמה דקות קודם, וכך הווה.
והוסיף לנו (לגיליוננו) נכדו הג"ר נחום מאיר אוסטרן שליט"א, ששמע מאחד השכנים מהבניין הסמוך לבית מרן זצוק"ל, שפעם אחת ראה את מרן בעוד ליל כשעה לפני תפילת שחרית הולך לבדו ברחוב, ניגש אליו ושאלו מה עושה הרב בכזאת שעה מוקדמת? ענה לו מרן שהוא התעורר, ומפחד לחזור לישן שמא לא יקום בזמן לתפילת שחרית ולכן החליט לילך לביהכ"נ מוקדם.
ועוד הוסיף לנו נכדו, שמרן זצוק"ל היה מאוד מקפיד על כבוד התפילה והנהיג שהש"ץ יגש ל'עמוד' כבר החל מפסוקי דזמרה ולא רק בישתבח.
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט, מתוך הספר 'וימת עבד ה' – לקט הספדים שנאמרו על מרן זצוק"ל)