איך התחזק ר׳ שלום מרדכי רובשקין כשהיה בכלא?
נספר משהו שרוב הציבור זוכר. לפני כמה שנים זכינו לשחרורו של ר׳ שלום מרדכי רובשקין וכולם זוכרים איך עשו לו שבע ברכות שנמשכו כמה חודשים, סעודות הודאה בכל מיני מקומות ובכל מקום שחגגו השמחה היתה גדולה מאוד. ולמי שזוכר באחד מהמעמדים הראשונים, כשלש ימים אחרי שהשתחרר, שם דיבר עורך הדין של כל התיק, גרי אפל, יהודי שומר תורה ומצוות, ואז הוא סיפר והמחיש את גודל השבח והודאה שמגיע לרבש״ע. והוא פונה לר׳ שלום מרדכי ואומר, 'עכשיו אספר משהו שאתה לא ידעת עד עכשיו, אבל עכשיו הגיע הזמן לספר'.
מספר העורך דין ככה: ׳אני חושב שאתה לא יודע אבל אתה יצאת לא מזמן מהכלא, אז תדע שיומיים לפני שיצאת ־ עמוק בימי החנוכה הגיע מבית המשפט סירוב האחרון על כל הערעורים שלך. כלומר, זיק התקוה האחרון שנשאר לך שאולי עוד תצא כבה אז. אבל לא רציתי להודיע לך כי לא רציתי להכניס אותך למרה שחורה, איך היית מרגיש אילו היית שומע שהערעור האחרון סורב. אבל עכשיו שאנחנו יושבים בסעודת הודאה אני יכול לומר: ר׳ שלום מרדכי אין לך מושג איזה ניסים למעלה מדרך הטבע אתה קיבלת שהנשיא טראמפ חתם על השחרור שלך׳. ורק סיים את דבריו ור׳ שלום מרדכי אמר, ׳אדון אפל אבל אני ידעתי מזה׳.
׳מה? איך ידעת?׳
הבהיר רובשקין: ׳הודיעו לי. קיבלתי הודעה בתא שלי שהערעור האחרון שלי נדחה׳.
שואל העורך דין: ׳אז למה לא סיפרת לי, אנחנו דיברנו ביום למחרת׳.
׳פחדתי שתיכנס למרה שחורה, לא רציתי שתהיה עצוב׳.
העורך דין התקשה להאמין: ׳לא, אני דיברתי איתך למחרת ואתה היית שמח!׳
׳נכון, אני הייתי שמח, אבל חששתי שאתה תהיה בעצבות ולכן לא העליתי את הנושא׳.
׳שלום מרדכי, איך יכולת לשמור על המצב רוח אחרי בשורה כזאת?׳
אמר ר׳ שלום מרדכי שדבר אחד חיזק אותו כשהוא שמע את השורה. יש ווארט מהרוזינר בפ׳ י״ג בתהילים, עד אנה ה׳ תשכחני נצח עד אנא תסתיר את פניך מכוני, עד אנא אשית עצות בנפשי. ג׳ שאלות שואל דוד המלך. אבל למה דוד המלך היה צריך לשאול שלש פעמים את אותה שאלה במילים שונות?
והסביר ככה: אלה לא ג׳ קושיות, הן קושיות עם תירוץ. דוד המלך אומר ככה, עד אנה תשכחני נצח ־ אתה יודע כמה זמן ה׳ ישכח אותי ־ עד אנא תסתיר את פניך ממני, כל עוד שאתה מסתיר את פניך ממני. ולכמה זמן זה יהיה? עד אנא אשית עצות בנפשי, כל עוד שאני מחפש עצות בנפשי. כל עוד שאני מסתובב ומאמין שיש לי פתרונות אזי תהיה הסתרת ה׳ ממני. כשאני מחליט שאין עוד עצות אף אחד לא יכול לעזור לי המצב אבוד ־ אז אני יודע שה׳ יעזור לי ־ והווארט הזה שמעתי בגירסא אחרת שהייתי בקודש פנימה אצל האדמו"ר מסקווירא ־ עד אנא אשית עצות בנפשי יגון בלבבי ־ כל עוד שאתה מנסה לטכס עצות להסתדר אז יהיה לך יגון בלב, אבל הרגע שאתה מחליט שאין לך עצות אז נעלם היגון בלבבי.
אמר ר׳ שלום מרדכי, "כל עוד שהיינו במשא ומתן עם השופטים, עם עורכי דין, ידעתי שאני עדיין בצרות, אבל הרגע שהגיעה הבשורה הנפלאה שניסו את כל האפשרויות והמצב אבוד אז ידעתי 'עכשיו הישועה יכולה לבוא', – כשידעתי שבדרך הטבע ביד בשר ודם אין עצות, ידעתי שאז אפשר לצפות לישועה".
דוקא כשאין תקוה אז תצפה לישועה
וזה מזכיר לי סיפור שהיה לפני כמה שנים, אולי כחמש עשרה שנים, אולי יותר, זה אירע בלילה לפני שהתארסתי, אני מספר קצת מאחורי הפרגוד״השידוך ירד לילה לפני שסגרנו. למדתי בארץ ישראל וטסתי הביתה כדי להתארס והתעכבתי כאן בתקוה שאני הולך לסגור ווארט
ויום לפני שהיינו אמורים לסגור שמענו שהם לא רוצים, והענין ירד לגמרי.
ואת חטאי אני מזכיר, הרגשתי ממש על הפנים, ממש שבור הייתי, ולא הייתי בן 18, הייתי כבר יותר מבוגר מזה והשידוך כל כך התחמם ־ ופתאום הכול נפל.
מה עשו אז בבורו פארק כשבחור היה בדיכאון? אז היה מקום ברחוב ה16 שנקרא ׳היכל מנחם׳, ושם היה מקום נעים מאוד שחב״ד הקימו עם ספרייה בקומה שניה והיינו יושבים בשקט ושלוה עם כל הספרים שרק רוצים, עם שטיחים נוחים. ואפילו היו מערכות לשמוע קלטות עם שיעורים. הם היו מחוברות לשולחן כדי שאף אחד לא יגנוב אותם, ויכולנו להכניס קלטת ולהריץ קדימה ואחורה ולפעמים גם הסרט הסתבך, כל התורה הידועה.
אז הלכתי לשם כדי להשתחרר קצת מהאכזבה שלי ובדרך לשם ראיתי שגברא רבה עובר ברחוב בלי גבאים, זה היה האדמו״ר מאמשינוב שנפטר לא מזמן, הקדוש ר׳ יוסל קאליש זצוק״ל, והוא היה בתחילת הנהגתו ואני הולך ברחוב ואני רואה אותו. חשבתי לעצמי שאם הרבי נמצא ברחוב למה שלא אגש אליו. ניגשתי אליו ואמרתי שקוראים לי מלאך והתברר שהוא מכיר את המשפחה קצת.. שאלתי אותו אם פגשתי את הרב ברחוב האם אפשר לדבר קצת, והוא אמר שאפשר.
והתחלתי לשפוך לו איך שבאתי להתארס ואני כבר מסתובב כמה שבועות ואני מרגיש שלא קורה כלום, השידוך ירד, ואני מרגיש ממש שבור. והוא אמר לי הרבה דברים אבל מה שתפס אותי זה בעצם מה שאמר מהחובות הלבבות. הוא תפס לי את היד ואמר לי, ׳תדע לך, זרע חיטה כשמכניסים אותו לאדמה כדי שתיצמח כל עוד שהוא לא נרקב לגמרי לא יצא ממנו כלום. ורק כשהוא מקולקל לגמרי אז תוכל לדעת שתצמח משהו. כל עוד שאתה מרגיש שהעסק הולך כשורה ומשתכנעים שיש לנו תוכנית איך הכול ילך אז תדע שזה לא הולך ככה, אבל הרגע שאתה מרגיש חסר אונים שלא יוצא שום דבר, אז מגיעה הישועה׳.
ואז הוא תפס לי ביד ואמר את המילים האלה ־ 'בטח בה׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה', אתה יודע מה אומר הרב מקוצק ־ תרעה באמונה'. ואז הוא הלך ונכנסתי להיכל מנחם ממש בן אדם אחר, והייתי מלא שמחה. ואל תשאלו אותי איך אבל ככה ה' רצה כי למחרת בשעה אחד עשרה פתאום הצד השני הודיעו שהם רוצים לחשוב שוב על השידוך ועשרים וארבע שעות אחרי שפגשתי עם האדמו״ר מאמשינוב הייתי כבר חתן.
אז הרעיון הוא ככה: כשמגיעים למצב של אוי אני לא יכול, חשבתי שאני יכול לתכנן ולפעול ואני כבר רואה שאיני יכול כלום עכשיו מגיעה הישועה.
עכשיו רבותי בן אדם הרג בשוגג בוא נבין את המצב שלו. הוא הרג בשוגג יש שני דרכים איך הוא יכול להסתכל על מצבו. הוא יכול להגיד, הרגתי בשוגג, מה לעשות, לא אשמתי, יש לי טענות להגנתי. אז כל עוד שאתה חושב שיש לך אפשרות להסתדר אז אתה בסכנה, התורה מרשה לגואל הדם להגיע עם חרב ענק ולדקור אותך בגב ולגמור אותך. פעם אחת בכל התורה יש רשות לבן אדם להרוג מישהו אחר בלי שום בעיה. אז תבין באיזו סכנה אתה נמצא כל עוד שאתה חושב שהמצב שלך נסבל ואפשר להמשיך בחיים.
אבל אומר השפת אמת בשני מקומות בפרשה, הרגע שהאדם קולט אוי, לא עשיתי טוב, והוא מתבייש מזה ואוכל את עצמו מחרטה והוא מרגיש שאין לי מקום בעולם, מה עשיתי ־ אומר הקב״ה, 'אין לך מקום, אתה מתבייש, אתה מרגיש חוסר אונים, ושמתי לך מקום, אני יכין מקום בשבילך. והרבנית, האם של הכהן גדול היא תכין עבורך ארוחות’.
אבל תדע שכל זה רק בתנאי שאתה מרגיש שאין לך מנוס, אין לך מקום. והשפ״א מביא מזקנו, החידושי הרי״ם, מה החילוק בין בצרה לבצר? וזה קצת קשה להבין והייתי צריך להתייעץ עם כמה יודעי דבר, אבל ההסבר הוא שבצרה זה מצב שבן אדם מרגיש מסודר, מלשון מבצר, אני מאובטח, אני מוגן. בצר זה לשון של מצוקה וקושי ־ והשפ״א בפרשת וישב שם הוא מסביר שהמילה בצרה היינו מקום מוקף. איפה בצרה? זה מקום בבגדד, בבל, עד היום יש עיר כזאת, בצרה. מה זה בצר? זה מקום בתוך המדבר, מקום קטן, בצר במדבר.
מלאך המוות משתכנע שהוא עשה מה שהוא רוצה והרג את כולם, ועכשיו שהגיעה צרה אני כבר יסתדר אני רץ לבצרה, מקום בטוח. אבל יצה״ר, אתה לא תמצא כלום שם, כי מתי מוצאים מפלט? מתי שמרגישים במדבר, בלי עצה ותושיה, אז אומר הקב״ה שיהיה לך בצר, מקום שיגן עליך.
אם האדם חושב שהוא יסתדר, הוא חברה'מן, הוא יודע לדבר עם אנשים ־ ר' איד אתה לא תגיע לשום מקום. כי מי שאומר להקב״ה אני מרים ידיים, אני לא יודע, טעיתי, ואני מבין מה אתה רוצה ממני, ואני לא יודע מה עושים עכשיו, ואני מבקש ממך תיקח אותי בידיים אז אומר ה' ־ הנה בתוך המדבר השמם שלך, אני יביא לך בצר במדבר, מקום שיגן עליך.
מה יוצא רבותי, כל עוד שהאדם חושב שיש עצה, שהוא יכול להסתדר, כל זה רק סגולה לא להצליח. וכל עוד שהאדם מרגיש שהוא לא מסתדר והוא לא יודע כלום ־ פתאום יש לך מקום!
{הרב אברהם מרדכי מלאך כל העלונים כולנו יודעי שמך שופטים תשפ"ב. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף ([email protected]}
מדהים