זהו סיפור על אדם והֶרגֵלִים.
לאדם ההוא היו הרגֵלים רבים. הוא היה השליט, והם היו נתיניו. ברצותו השתמש בהם, וברצותו דילג עליהם.
בבוקר הוא שתה קפה ובו שתי כפיות סוכר. כל יום.
כיבה אורות לפני היציאה מהבית.
בדק שהדלת נעולה לפני שרץ לאוטובוס.
הוציא את הפח כל ערב.
שטף ידיים בסבון כשנכנס הביתה.
היה האדם מרוצה מעצמו ומהרגליו, והם היו לו משרתים חביבים וטובי סבר.
וכמו בכל המעשיות, גם כאן מגיעות מילות המהפך: עד שיום אחד.
אם כי, למעשה, מה שאירע לא אירע ביום אחד, אלא בתהליך איטי, ארוך ומפחיד.
אט אט חדלו ההרגלים מלציית לשליט. אולי מרוב אהבתו את המשרתים הנאמנים, מתוך החשש שהם ייעלמו ואִתם הרגשת המוגנות, נעשה האדם פחות החלטי כלפיהם, פחות תקיף ושולט ביד רמה. והם, ההרגלים, החלו להשתלט עליו, ולכפות עליו לקיים אותם גם כאשר זה היה בניגוד לרצונו.
הם לא הסתפקו בכך, והיו מציקים לו ללא הרף: אולי לא עשית אותנו כמו שצריך? תעשה אותנו שוב! ושוב!
האדם היה, למשל, שוטף את ידיו כהרגלו, אך ההרגל לא היה נרגע. אולי נשארו חיידקים על כפות ידיך? אולי לא שטפת אותן בצורה יסודית מספיק? עשה זאת שוב!
אם האדם הזה אינו יודע כיצד לתפוס חזרה את מושכות השלטון, סביר להניח שהוא עדיין חוזר בכל יום שלוש פעמים במעלה המדרגות כדי לבדוק אם הוא באמת נעל את הדלת. חבל.
עד כאן הסיפור שסופו לא ידוע.
האם הוא בדיוני בעיניכם?
אם כן, אפשר להניח שההרגלים שלכם בריאים, מאוזנים וידידותיים. נפלא.
אבל אם משהו בסיפור נשמע לכם מוכר, אם נדמה לכם שזיהיתם בו קווי דמיון למציאות שלכם – ייתכן שגם אצלכם יש הרגלים שביצעו הפיכה שלטונית והפכו לכפייתיים, ושכדאי לכם לבדוק כיצד להשתלט עליהם בחזרה.
מה ההבדל בין הרגל מבורך לכפייתיות?
ההבדל הוא בהרגשה הפנימית שלך ביחס אליהם.
אם אתה מרגיש שאינך יכול ללא ההרגל הזה, ונקלע לאי שקט וחרדה כשאתה לא מקיים אותו, סימן שההרגל כבר אינו משרת אותך, אלא פועל נגדך.
כפייתיות נוצרת כשאדם מרגיש שללא ההרגל משהו אתו לא בסדר. הוא עצמו לא בסדר, חסר לו משהו.
חֶסר או העדר יוצר מצוקה, ולכן האדם נוטה לחזור שוב ושוב על אותם טקסים כדי לנסות להירגע מהחרדה שמשהו נורא עלול להתרחש.
הבעיה היא שהחרדה לא נרגעת, כי הכפייתיות במהותה אינה משביעה את הנפש.
האדם ימשיך לקום כל לילה אל הדלת, יפתח אותה, יוציא את המפתח, ינעץ אותו חזרה במנעול ויסובב אותו שוב – ואז הוא יעשה את כל זה שוב, כדי להיות לגמרי בטוח שהדלת אכן נעולה.
זה לא מצב שבו אדם מבקש לוודא שהדלת נעולה – זה מצב שבו אדם מנסה לשכך חרדה קיומית. חרדה מדומה, לא הגיונית, אך מייסרת.
הדרך לטפל בהרגל השתלטן היא לא לנסות לאזוק אותו. קשה להניח שהחלטה מסוג "אחרי שיצאתי מהבית אני לא פותח יותר את התיק כדי לבדוק אם הארנק נמצא בתוכו" תעמוד במבחן המציאות. החרדה, במקרה הזה, חזקה יותר מן ההחלטה.
לכן, השיטה צריכה לעבור דרך החרדה: בה צריך לטפל.
כך, למשל, נכון יהיה שתקבע במוחך בצורה ברורה: שום סכנה לא נשקפת לי גם בלי ההרגל. שום דבר רע לא יקרה אם לא אחזור עליו.
ככל שתצליח להקטין ולסלק את החרדה – כך גדלים הסיכויים שתצליח להכניע מחדש את ההרגלים, ושוב תשלוט בהם בתבונה.
מילון מונחים
הרגל – מחשבה, רגש או פעולה, שמועילים לי ומקדמים את הצרכים שלי.
כפייתיות – מחשבה, רגש או פעולה, שמופיעים בלי שאוכל להשתלט עליהם.
משהו לקחת לדרך
כפייתיות היא יצור רודני שאינו מתכוון לעזוב וללכת לשום מקום, אם לא מסלקים אותה באופן מודע ונחרץ. לכן, אם אתה מזהה בעצמך קווי התנהגות כפייתיים, או אם אנשים סביבך מסבים את תשומת לבך לכך שאתה כפייתי – אל תזניח! טפל בכפייתיות במהירות. קל ופשוט יותר לטפל בהרגלים מציקים כשהם עוד קטנים.
משפט כוח
הרגלים נועדו לשרת אותך. אל תתפתה לשרת אותם.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)