"אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו… ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. ויאמר ישראל אל יוסף… לך נא ראה את שלום אחיך" (לז, ב-יד)
פרש בספר הקדוש 'תפארת שלמה', שמלמדנו כאן הכתוב חובת לימוד זכות ישראל, שצריך האדם להזהר היטב שלא לדון את חברו לכף חובה חלילה, רק להסתכל תמיד במעלת חברו, ויעלים עינו מחסרונו. לכן שלח יעקב אבינו את יוסף, שיראה "את שלום אחיו" – מלשון שלמות, שיחפש ויראה בהם את השלמות והטוב, לדונם לכף זכות ולא לראות בחסרונם. "והשיבני דבר", מלשון תשובה שתחזור בתשובה על אשר הבאת את דיבתם רעה, ומכאן ואילך תראה תמיד אך טוב בבני ישראל.
סיפרו לי בני מחותני, הרב החסיד רבי פסח קרישבסקי, מעשיה נאה שהתרחשה עם אביהם.
כידוע עסק הרב פסח במצוות שמחת חתן וכלה בתופים ובמחולות, לשמחתם ולהנאתם של בני ירושלים המסולאים בפז.
בחור אחד היה אוהב במיוחד את הופעותיו של רבי פסח. בכל הזדמנות שפגש בו, אם בחתונות או בשמחות בית השואבה או בשאר אירועים, היה תמיד נעמד על ידו, מוקסם מעבודתו המופלאה, ומתבונן בעונג עילאי באצבעותיו הזריזות, המכות בתופים בעוז ובכישרון רב ומפיקות הם צלילי קצב מרקידים.
רבי פסח ובניו כבר הכירו היטב את אותו בחור; הוא היה מתלווה אליהם להרבה שמחות, כשיצאו ובאו כדי לשמח את ישראל קדושים בשמחות של מצוה.
ויהי היום, והנה הגיע זמנו של אותו בחור עצמו לבוא ברית הנישואין, ומשום מה בחתונתו שלו עצמו לא הוזמן רבי פסח לתופף; הוא מצא לו אומן אחר לשמחו ביום שמחת ליבו.
לאחר זמן מה מחתונתו, פוגש הוא את חברו הטוב, אחד מבניו של רבי פסח, שמיד שאל אותו את השאלה שהציקה לו: "הכיצד זה לא לקחת את אבי לתופף בחתונה שלך עצמך? הרי תמיד היית אומר, שהוא עושה את העבודה הטובה ביותר?"
"מה נעשה?", ענה הבחור בצער, "הוא הרי היה תפוס באותו ערב!"
לאחר כמה ימים, כשביקר הבן אצל אביו ר' פסח, בדק ביומן האירועים של אביו מתוך סקרנות, והתפלא לגלות שדווקא באותו ערב של חתונת אותו בחור, לא היה לו לאביו שום אירוע…
כשפגש שוב את חברו, שאל אותו: "הרי בדקתי ביומן, ואבי לא היה תפוס כלל?!", אמר הבחור: "לא יתכן בשום פנים! נתתי לאמא שלי את מספר הטלפון של אביך, כדי שתתאם עמו, והיא אמרה לי שהוא פשוט תפוס! לכן סגרתי עם אומן אחר. ואם אינך מאמין לי, הנה אוכיח לך!", הוא התקשר על אתר בנוכחות איש שיחו לאמו, ושאל אותה: "האם זכור לך, אמא יקרה, שביקשתי ממך להזמין לחתונה שלי את ר' פסח קרישבסקי, ואמרת לי שהוא תפוס?!"…
"אמנם כן!", אישרה האמא, "כשהתקשרתי אליו באותו יום, היה הטלפון שלו תפוס, ולכן לא הצלחתי ליצור איתו קשר…"
ללמדך מטיב זו העובדה, שלא למהר לדון את חברך בכל דבר כפי הנראה בעיניך. לפעמים הטעות היא בדבר קטן של מה בכך, שלא עלה על דעתך כלל; כדוגמת המקרה דנן, שהבחור הבין שאמו כבר דיברה עם ר' פסח והוא תפוס באותו ערב, כאשר היא רק התכוונה שהטלפון שלו תפוס…
*****
בשנת תשנ"א היתה תקופה קשה ליושבי ארץ הקודש, כאשר מארץ בבל יצא שליט עירק באיומים קשים על ה' ועל משיחו, ואיים על כל יושבי הארץ רחמנא ליצלן. התפתחה אז מלחמה קשה כנגדו [הנקראת 'מלחמת המפרץ'], ובחמתו השליך ארצה כמנין ט"ל טילי סקאד ענקיים, אשר בנסי ניסים לא פגעו כמעט כלום ברחמי השם יתברך וחסדיו.
באותה תקופה אחזה בהלה גדולה בכל יושבי הארץ, מחמת איומיו הרבים להשתמש גם בנשק בלתי קונבנציונלי, באמצעות טילים המפזרים חומרים מסוכנים באוויר (נשק כימי). הרשויות חייבו אז כל תושב להצטייד בערכת 'מסכת מגן', שבעת התקפה, חלילה, מגנה על דרכי הנשימה, על סינון האוויר וכו', וכן להכין כל אחד בביתו 'חדר אטום' המונע חדירת חומרים אלו מן האוויר.
בציבור החרדי התעוררה שאלה גדולה באותה עת, אם לציית להוראות הג"א ולגשת לתחנות החלוקה שנפתחו בכל הארץ, לקחת את מסכות המגן ולהכין 'חדר אטום', או שמא אין לציית להוראות השלטון ולשים בה' מבטחנו, וכל אחד נהג כהוראת רבותיו.
באחד מאותם ימים קשים, נראה בתור הארוך לקבלת המסכה באחת מתחנות החלוקה שבירושלים הרב הצדיק, הנודע רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים של מעלה. הוא היה מותיקי אנשי הישוב הישן, וידוע היה במידת בטחונו הגדול בהשם יתברך.
יהודי שעמד שם וראה את ר' יצחק דוד נעמד בתור, התפלא מאד ושאלו בתמיהה: "ר' יצחק דוד, איר האט שוין אויך מורא?" [האם גם אתה כבר מפחד מן הטילים האלו?]
"לא מיניה ולא מקצתיה!", ענה ר' יצחק דוד, "אבל מאמין אני בכל לב שבקרוב יבוא משיח צדקנו, והנני מתבייש לעמוד לפניו כך, שמא יבחין בעבירות הרבות הרשומות על מצחי… לכן באתי הנה לקחת מסכה – שאוכל לכסות את פני מפני משיח צדקנו!"…
מוסר ההשכל שלמדתי מזה המעשה: יהודים רבים חשים עצמם כמו 'מחותן' עם משיח צדקנו, שתכף בבואו ירוצו לקבל פניו, שבטוחים הם שישמח לראותם… אבל כבר נאמר על מלך המשיח (ישעיה יא, ג): "והריחו ביראת ה', לא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אזניו יוכיח". הוא יכיר וידע פנימיות האדם, אם יש בו יראת שמים של אמת או לא.
וגם ראינו בטיב זה המעשה, את הלך מחשבתם של היראים, שבכל דבר חשבו מה זה שייך ונוגע לעבודת השם יתברך, וכששמע על 'חלוקת מסכות', קישר זאת תכף למסכה שיצטרך לעתיד לבוא מפני ה'עברות'…
(מתוך 'טיב המעשיות')
