בשולחן ערוך הגרש"ז (הלכות תלמוד תורה פ"א ס"ו) כתב, שאם יד האב משגת חייב הוא מן הדין לשכור מלמד לבנו ללמדו כל התורה ואינו יכול לנכות מכסף מעשר, אבל להחזקה כגון למזונות ודירה יכול כל אחד לנכות מכסף מעשר אלא שאינו כדאי, והקדוש ברוך הוא יוסיף לו אם מוציא מכספו ולא מכספי צדקה. מיהו ב"פרי יצחק" (ח"ב סימן כט) מסיק שרק שכר הלימוד למקרא בלבד אינו יכול לנכותו מכסף מעשר, אבל למשנה גמרא ופוסקים יכול לנכותו מכספי מעשר. וכבר האריכו פוסקי זמנינו בפרטי דין זה ואין כאן מקומו להאריך.
והחזון איש (הובא ב"אורחות רבינו" ח"א עמוד רצז) חידש דבר נפלא. שכל דבר שהיה עושה אותו בכל אופן, גם במידה ולא היה לו כסף מעשר, אינו יכול לקחת בשבילו מכסף מעשר, דהוי כדבר שבחובה. ולפי זה נמצא, שאינו יכול ליקח מכסף מעשר להחזיק את בנו בישיבה.
ולעניות דעתי נראה בזה, דכל קל וחומר שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. ואם נדרוש ממנו שיקח לחינוך בניו ובנותיו דוקא מכספו בטענה שבלאו הכי הוא היה שולח לאותו מקום, אפשר שלא ידע להכריע הגבול היכן היה שולח בניו ובנותיו אם לא היה יכול להשתמש בכסף מעשר. ובמידה ומסתפק היכן המקום המעולה לחנך את בניו, עלול לערב בשיקול דעתו גם ההפרש בשכר הלימוד ויצא שכרו בהפסדו, שעל ידי שמחמיר במצות מעשר גורם למעט בצרכי גבוה.
ועל כן נראה, שבכל דבר הנוגע לעניני רוחניות כגון חינוך הילדים או החזקת בניו הנשואים הלומדים בכולל, מותר מעיקר הדין ליקח מכסף מעשר אפילו בכי האי גוונא שנותן בלאו הכי. וטעם הדבר שמעיקר הדין עשירית מנכסיו אינו בדוקא לצרכי עניים, אלא לכל צרכי גבוה וכמו שכתבו הפוסקים שיכול לקחת מכספי המעשר גם למצוה כשלא היה מוציא על זה בלאו הכי. וכיון שאם נאסור עליו ליקח מכסף מעשר אם היה נותן בלאו הכי הלא עלול על ידי זה להגרם שימעט בחינוך בניו או להמנע מהחזקת בניו שיוכלו ללמוד ויתמעט צרכי גבוה כמו שכתבתי לעיל, משום הכי לא קיבלו על עצמם בכהאי גוונא להמנע מלקחת כסף מעשר. אלא אם כן הוא דבר שבחובה ממש, שבזה אין חשש שיוכל להשתמט מחיובו.
ורק אם אפשר ראוי שיתן משל עצמו ואת המעשר ישאיר לעניים, אבל לא להקל חס ושלום בחינוך בניו ובנותיו ובהחזקתם. אבל בעניני גשמיות כגון פרנסת בניו, בזה אמרינן דאין לו ליקח לזה מכסף מעשר אם היה נותן בלאו הכי, וכדברי רבינו החזון איש. [ומכל מקום לאתרוג מהודר וכדומה אינו רשאי ליקח מכספי מעשר, שאינו רשאי להתחסד לצורך עצמו על חשבון עניים. (עיין "תשובות והנהגות" ח"ב סימן תסח) אבל לחינוך בניו כנ"ל אין לך זכות כמוהו].
ודע יסוד ועיקר גדול, דאף בכהאי גוונא דמותר מדינא ליקח מכסף מעשר כדי להחזיק את בניו שיוכלו ללמוד תורה, מכל מקום כיון שאינו לוקח מכספו אלא מכסף מעשר, מפסיד הוא משכר מצות תלמוד תורה לבניו, ומקיים במעות אלו רק מצות צדקה. מה שאין כן כשמחנכם משלו, ומעות המעשר נותן צדקה לעניים, שאז מקיים גם מצות צדקה וגם זוכה לקיים בשלימות את המצוה ללמד את בנו שהיא מצוה גדולה מאד, והוא שותף בתורתו.
(תשובות והנהגות ח"ה סימן רפג, ב)