סיפר ראש ישיבת תורת חסד באלעד, הג"ר מאיר בן שלמה: בערך בשנת תש"ס נשלחתי ע"י אמי שתחי' לרבנו והגרמ"י ליפקוביץ, כדי שישלחו מסר לכנס מחנכות גדול שהתקיים אז. ואמרו שניהם מסר דומה, כל אחד בסגנון שלו:
רבנו אמר: "אם אתה נותן סטירה לילד, הרי אם אתה צודק – נו, אבל אם אתה לא צודק… ולאידך גיסא אם אתה נותן לטיפה לילד, אם אתה צודק – טוב מאוד, וגם אם אתה לא צודק אז מה קרה?"…
והגרמ"י ליפקוביץ אמר: "היום אין שמאל דוחה בכלל. רק ימין מקרבת , כי היום אין כח במקבלים לשמאל דוחה. ורבנו הוסיף ואמר: בהנהגת שמאל דוחה יש לעתים תקלות שאי אפשר לתקנן. בחור שמתקשה לקום בבוקר מוקדם, לא להעיר אותו, אביו או אמו, יותר מפעמיים בשום אופן, אפילו עובר זמן ק"ש דאורייתא. והטעם, מפני שהנזק רב יותר מהתועלת; כי חלק גדול מהסכסוכים, מריבות וריחוקים בין אבות לבניהם מתחילים על רקע זה. צריכים לחכות שהוא מעצמו ירצה להתעורר ואז הוא יצליח. ובינתיים להתפלל לה'!" (דבר זה נאמר בפומבי בכנס חינוך בתשס"ט, ושמעתי מפיו בהרחבה קצת).
אמר רבנו: כשמשכיבים את הילדים ואמרו להם לישון, לא כדאי ללכת בחזקה ובתקיפות ובצעקות שילכו לישון, אלא פשוט להעלים עין. ושאלתי, האם זה מצד דברי הגמ' בגיטין 'הלכך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה'? ואמר: באמת זה כך, אם מדברים בתקיפות לא מתקבל.
נשאל רבנו על ילד בחיידר (כיתה ח'), שבתוך הזמן בחיידר לומד יפה מאד, ואילו בבין הזמנים שאין מסגרת אינו רוצה ללמוד… האם ללחוץ עליו שילמד? וענה רבנו: לא רק הוא, גם המבוגרים כך… מי לומד יותר, אברך בכולל או ר"מ בישיבה?
עניתי: ר"מ בישיבה קצת יותר… אמר לי – קצת? הרבה יותר!… יש לו מחייב… אך ללחוץ לא כדאי, כשיגדל יבין את ערך הלימוד (רשימות הגר"י סוקל).
כיו"ב נשאל על ילד בן עשר שהוא תלמיד חרוץ ומצטיין, ולומד בדר"כ עם רצון וחשק, אבל בבין הזמנים אינו פותח ספר, עכ"פ לא ברצון, האם להכריחו ללמוד בבין הזמנים? ואמר רבנו: אם תכריח אותו זה ימאס עליו.
אברך שאל את רבנו על שבנו מגלח את זקנו והוא אינו מרוצה מזה, כיצד להגיב? והשיב: ודאי שלא יוכיחו בתקיפות, וראי' מגמ' (קידושין לב, א) בעובדא דרב הונא ורבה בריה דהקשו בגמ' ודלמא רתח וקעבר או לפני עור לא תתן מכשול, וכתבו בתוס' וצ"ל שהודיעו קודם לכן (דמוחל ליקריה אם ירתח), הרי שאף אז הי' גורם שבנו יכעס. אלא יאמר לו פעם אחת שאינו מרוצה מכך. אבל אם מוכיחים בתקיפות רק מפסידים מזה.
ת״ח צעיר נכנס ושאל את רבנו: מה עושים כשהילדים משתובבים, קופצים ומתפרעים, לדוגמא בשולחן שבת, האם ראוי להכות ילד? מיד כשרבנו שמע את השאלה נדרך, הזדקף והרים את קולו: 'אם תכה אותו הוא יהיה פרא אדם!' וכפל דבריו. והוסיף: 'אולי לפעמים אפשר מכה קטנה על היד ', והדגים… ('נר לשולחן שבת'). והביא רבנו את דברי הגמ' (מכות ח, א) 'אף על גב דגמיר', דהיינו שכונת שלמה המלך לייסר גם ילד שבאופן כללי בסדר, ולא רק ילד בעייתי.
בליל שב"ק פר' שופטים תשס"ח לאחר תפילת מעריב בבית רבנו, שאלתיו: כיצד יש לנהוג בסעודות שבת בבית עם ילדים קטנים, שאין להם סבלנות לשבת ליד השולחן, האם כדאי לקצר את משך זמן הסעודה, או שהסעודות תמשכנה כרגיל, והילדים יתעסקו במשחקיהם?
והשיב רבנו: "למה לקצר?! ישחקו?… שישחקו!…" (באילי שחק).
נשאל רבנו: אבא שהעניש את בנו ונתברר שזה היה בטעות, האם צריך לבקש ממנו מחילה? השיב רבנו שלא יפסיד באם יבקש ממנו מחילה, ובאם לא יבקש הילד ירגיש שאין צדק בעולם.
אברך שאל את רבנו שהנה בחוה"מ מוקרנים סרטים והבנות רוצות ללכת לראות סרט, האם לתת להן ללכת או לא?
רבנו אמר: כתוב "וכוף את יצרנו". רואים שאפשר לכוף את היצה"ר, אבל אתה יכול את שלך אבל לא את של ילדך. ותדע לך שיש להם יצה"ר גדול מאד. והאברך שאל מה למעשה? רבנו אמר לו: אתה צריך לפצות אותם במשהו אחר, כי אם לא, בת ממורמרת בבית זה הרבה יותר גרוע. האברך מספר שבאותו חוה"מ לקח אותם לטיול גדול, ועד היום, שמונה שנים אחרי כן, עדיין הילדים זוכרים ומזכירים את הטיול המוצלח שהיה במקום ללכת לסרט )מפי נכדו הרה"ג ר' אשר שטינמן(.
(קובץ דרישה וחקירה גליון קצו | ראה שופטים תשפ"ג , מתוך הספר 'כאיל תערוג')