"את הברכה אשר תשמעו" (י"א, כ"ז)
בזוהר הק' (פרשת תזריע) שמי שמזכיר שם שמים על כל מה שהוא עושה, אין הסטרא אחרא יכול לשרות במעשה ידיו.
הסטרא אחרא ושלוחיו נמצאים בכל מקום, וכמו שאמרו במסכת ברכות (ו, א): "אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין", ואיתא שם, שלכל אחד יש אלף מזיקים משמאלו וריבוא מימינו. אכן כשהאדם מזכיר שם שמים על פיו, מתקיים בו הפסוק: "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגוש".
וזה לשון הזוהר שם: "אמר רבי אֶלְעָזָר: בְּכָל עוֹבָדוֹי דבר נש, לִבְעֵי לֵיהּ דְּלִהֱווֹן כֻּלְּהוּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. מַאי לִשְׁמָא קַדִּישָׁא? לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא עַל כָּל מַה דְּאִיהוּ עָבֵיד, דְּכֹלָּא הוּא לְפוּלְחָנֵיהּ, וְלָא יִשְׁרֵי עֲלוֹי סִטְרָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּאִיהוּ זַמִּין תְּדִירָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, וְיָכִיל לְאַשְׁרָאָה עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא" (אמר רבי אלעזר: בכל מעשי האדם, צריך שיעשה הכל לשמו הקדוש. מהו לשמו הקדוש? היינו שיזכיר בפיו את השם הקדוש על כל מה שעושה, שיהיה הכל לעבודתו ולא ישרה עליו הסטרא אחרא, משום שהסטרא אחרא מוכן תמיד לבני האדם, ויכול לשרות על המעשה ההוא שהוא עושה).
בכל המקום אשר אזכיר את שמי
נרחיב ביסוד זה לענין מעשה: הצלחת האדם תלויה בכמה שם שמים שורה עליו, כי כך אמר הקב"ה: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". במקום שיש שם שמים – יש ברכה. ועל זה אמר הזוהר הקדוש שהדבר מסור לבני ישראל. הקב"ה נתן לנו את הכוח להשרות שם שמים על כל דבר. כשהאדם אומר: "יתן ה' את הברכה בדבר זה", והעיקר אינו הדיבור, אלא המחשבה שמאחורי הדיבור, היינו שהוא מבין, שרק אם יהיה עליו שם שמים, תשרה בו הברכה, אזי הברכה באמת שרויה בו.
אמר הזוהר הקדוש שכפי שהדבר מועיל להשרות הברכה, כך הוא יכול להועיל להיפך, וזהו כאשר האדם מתפעל מאיזה דבר ומסתכל על זה בעקמימות. דוגמא לדבר: האדם רואה את חבירו נכנס לבית הכנסת עם שטריימל חדש. "הוא הרשה לעצמו לקנות לו שטריימל חדש… זה לא מפני שהוא מחתן עכשיו… סתם… אפשר לחשוב… הוא סך הכל שש שנים אחרי החתונה והוא כבר חושב שמגיע לו שטריימל חדש… והזנבות מתנופפים לכל עבר כאילו יש בהם רוח חיה…", הוא מסתכל על זה והקנאה מפעפעת בו. הוא לא יודע איך לבלוע את זה…
כשהאדם מסתכל באופן זה, הוא שוכח שכל שפע הוא ברכת שמים. הוא מרגיש שנעשה כאן עוול. "איך הוא יכול לקנות לעצמו מותרות ואני אין לי כדי חיי?". או כעין זה: "היתכן?! הרי הוא חייב כסף לאנשים ואני בתוכם, איך הוא מרשה לעצמו לקנות לו שטריימל חדש או רכב חדש?".
הכלל הוא, שכל פעם שהאדם רואה איזה דבר גדול שגורם התפעלות, וחושב עליו באופן מעוות עד שהוא מרגיש צביטה בלב, הוא מסיר שם שמים מעליו. כך עשה הקב"ה, שהדרך שבה בני אדם מבחוץ מסתכלים על הדבר, היא זו שקובעת כמה ברכה תשרה עליו. פחד פחדים! יש לו לאדם משפחה ברוכה, והקב"ה עוזר לו ונולד לו הבן הארבע עשר. שומע חברו חשוך ילדים ואומר בלבו: "מה קורה כאן? אצל פלוני נולדים אחד אחר השני, ואני… כמה כסף כבר שפכתי, כמה דמעות כבר הוזלתי, ואין…". אי אפשר לדון יהודי כזה, אבל יתכן שהיות שהוא מסתכל על הדבר בהסתכלות עקומה, הוא מסיר ממנו שם שמים ועלול לגרום לו נזק.
טוב עין הוא יברך
והנה אנו מקבלים מבט יותר עמוק, במה שנהוג אצל החסידים שמתאספים יחד ומברכים זה את זה, וכפי שאמרו הצדיקים, שחברים יכולים לברך ולהמשיך ישועה. יש שהאדם מזלזל בזה כי אינו מבין את עומק הענין וחושב לעצמו כך: 'היתכן שבזה שאברכו מכל הלב, שתהיה לו פרנסה בשפע? אועיל לו משהו?! הרי אני יודע מרת נפשי… יודע אני שאיני לא רבי ולא צדיק, והלוואי אם הייתי קצת ירא שמים… ברכתי אולי תנעים לו קצת על הלב, אך לא מעבר לזה…' אכן בדברי הזוהר הקדוש אנו רואים, שאין הברכה תלויה באדם לפי מה שהוא אדם, אלא כל שיצליח להעלות שם שמים על אותו אדם ואותו מצב שזקוק לברכה – תהיה שם ברכה.
הנה לפעמים האדם שרוי בעצב מחמת מצבו, ומקוצר רוח ועבודה קשה, אינו זוכר שהקב"ה מנהל את הכל ושהכל לטובה, והנה בא אליו חברו ואומר לו: "הקב"ה יעזור לך ויתן לך שפע מאוצרו הטוב". הוא לא מנסה להרגיעו: "יהיה בסדר, עזוב… כבר התמודדתי עם דברים כאלה, הכל בסדר…". לא, לא. זה לא נקרא 'שם שמים'. לא על זה אנו מדברים. אנו מדברים במי ששותה 'לחיים' עם חברו, ואומר לו בלחיצת יד: "הקב"ה יעזור לך", וכוונתו ל'אבוא אליך וברכתיך' – "אני אומר זאת מכל הלב, הקב"ה הרי רוצה ליתן שפע, ובכן, רצוני להיות עכשיו מרכבה לשכינה, ולהיות כלי להעברת השפע אליך. אם אתה נעול עכשיו וחתום, אני לא כל-כך, והריני מברכך שתחול עליך הברכה".
כשהוא עושה כן, הוא מזכיר עליו שם שמים ומאציל עליו ברכה. אכן הצדיקים היה להם ההרגש הנכון, אך כל חבר טוב יכול לעורר בלבו את ההרגש הנכון, וכשיעשה כן, ימשיך את הברכה.
(מתוך שיעור אור החיים פרשת דברים תש"פ- בהוצאת מכון 'הבינני')