בערב תשעה באב האחרון נחתה בתיבת המייל שלי הודעה שזעזעה את נפשי.
כמי שזוכה להיות שייך לאחד מהארגונים הקדושים של איחוד בני הישיבות, להיות נטפל לעושי מצווה, לאותם אברכים יקרים שמשקיעים את זמנם הפנוי ואת ימות החופשה ולא רק… למען דור העתיד – בני הישיבות המסולאים בפז, כאחד שנמצא קצת בסוד העניינים, ארשה לעצמי לכתוב כאן שהארגונים האלו מצילים את דור העתיד. פשוטו כמשמעו ממש! אין צורך כמובן להאריך בחשיבות הנושא.
אחד הרכזים (שלא קיבלתי את רשותו לפרסם את שמו, אבל הוא מראשי וראשוני העושים ומעשים בתחום הקדוש הזה) מספר על בחור מישיבה גדולה חשובה שהופיע בשכונה כבר יומיים קודם תשעה באב עם המזוודה ונרתיק הכובע… בקיצור, חזר הביתה מוקדם.
אותו רכז נפלא פגש אותו כשהוא צועד מתחנת האוטובוס לביתו. הוא שואל אותו מה רואה ת"ח צעיר וחשוב כל כך להקדים את בואו הביתה בכמה ימים?
התשובה של הבחור השאירה את הרכז בפה פעור. "כבר חודשים ארוכים אני מחכה למילה טובה… לחיוך קטן ממישהו שבאמת איכפת לו… לא יכולתי לחכות!!"
זהו! זה הכל!!
בפרשתנו מסתתר פסוק שכמעט לא מדברים עליו. "הישמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך".
ולא שבט לוי בלבד… הישמר לך פן תשכח… כל ימיך, לרבות בין הזמנים!!!
בימים אלו מסתובבים בינינו כל כך הרבה בחורי ישיבות מכל הסוגים העדות והישיבות. כמה יעלה לנו לחייך אליהם ברחוב או בבית הכנסת. מה זה יקח מאיתנו אם נטפח וירטואלית על השכם שלהם ונתעניין באמת לחמש דקות מה נשמע איתם. לעולם לא תדע אם ההתעניינות שלך בבחור פלוני או אלמוני לא 'עשתה' לו את זמן אלול הבא…
תנו להם מאור פנים! תנו להם כבוד אמיתי! זה מה שמחזיק אותם, זה מה שמחבר אותם.
ובעיקר… גם אם זה לא נראה – הם מחכים לזה!!