יוחנן וסרמן
בימים האחרונים פגשנו בחור שזכה ללמוד מפיו של מרן רבינו ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, בתקופה האחרונה, ושאל אותו שאלות רבות בשיעורים. וכך הוא מספר:
"הארת הפנים של מרן זצוק"ל, והסבלנות שהיתה לו לכל אחד, היתה משהו בלתי נתפס. מרן זצוק"ל היה בן 99, מוסר שיעורים לנערים בני 16-17, וכל מאן דבעי יכול להקשות בשיעור כרצונו…
"ניצלתי את הזכות הזו לא מעט פעמים, ובכל פעם מחדש, בסבלנות, היה מאזין לשאלה, ומתרץ, וגם כשלא הנחתי והתעקשתי והמשכתי והקשתי, תמיד-תמיד ראש הישיבה נשאר בסבלנותו וברוגע, מתרץ מכאן ומיישב מכאן, עד שהכל-הכל התבהר".
בתוך הדברים מספר התלמיד הצעיר דבר מעניין: "היו בחורים שחיתוך הדיבור שלהם לא היה ברור, ולעיתים גם ניסוח השאלה לא היה מובן, ומה שהשאלה נשאלה דרך הרמקול גם לא תרמה הרבה לצלילות הקול, ולמרות זאת מרן זצוק"ל לא היה מניח לשום שאלה. הוא היה מתאמץ ממש להאזין לשאלה, והיה מבקש לחזור שוב ושוב עד שהיה שומע בבהירות. ואם למרות זאת לא הצליח לשמוע, היה מבקש מאחד מהרבנים המשיבים שליט"א שנכח בשיעור שיחזור על שאלת הבחור. והמחזה היה מבהיל כיצד מרן זצוק"ל ברום גדלותו ומעלתו ובגילו המופלג מתאמץ ולא מוותר כדי להאזין היטב לשאלתו של בחור צעיר, מה גם שלעיתים לא רחוקות השאלות לא היו מעומק ההבנה כלל… אך למרות זאת מרן זצוק"ל היה מתאמץ להקשיב ולהשיב לשאלה.
"זכורני שבאחד השיעורים שאלתי את מרן זצוק"ל מגמרא לקמן על התוס' שעסקנו בו, ומרן זצוק"ל ענה לי "אני לא יודע מה הגמרא שם אומרת". נאלמתי דום. תראו לי עוד מגיד שיעור בסדר גודל כזה שמסוגל בפשטות לומר לבחור צעיר באמצע שיעור מרובה מאזינים משפט שכזה!
"אך הסיפור לא נגמר בזה. אחרי השיעור פגשתי את תלמידו המסור ונאמן ביתו הרב מאיר אסחייק שליט"א [שהיה יושב בשיעורים יום-יום במסירות רבה ודואג לכל פרט ולכל צרכי מרן והתלמידים], והוא הסביר לי את כוונת מרן, "נראה לך שראש הישיבה לא יודע מה כתוב בגמרא לקמן? לא ולא. ראש הישיבה פשוט סבר שהשאלה לא במקומה, הענין לא קשור לנושא הנידון, ולכן ענה לך כך במקום להביך אותך…
"והוסיף וסיפר לי מעשה שאירע לפני מספר שנים בשיעור, אז שאל בחור את מרן זצוק"ל שאלה, בלי לשים לב שזו שאלת התוס' בעמוד הבא… התלמידים נעו על מקומם באי נוחות, אך מרן זצוק"ל אמר שלא הבין את השאלה.
"הבחור שאל שוב, ושוב מרן הגיב כי הוא לא מצליח לתפוס את השאלה. אז התערב אחד מהרבנים המשיבים שנכח בשיעור ופלט כי זו שאלת התוס'..
"עוד לפני שהספיק לומר את דבריו", כך סיפר לי תלמידו, "ראש הישיבה סימן בידו תנועה מהירה לעבר המשיב, שמשמעה – 'אני יודע'"…
"שמעתי, התפעלתי, ונפרדתי מהרב אסחייק", מספר לנו התלמיד הצעיר. "אחרי תקופה נחלש מרן מעט, ולמשך מספר ימים מסר את השיעור בביתו. מחמת צמצום המקום ישבתי ממש קרוב אליו, ובאמצע השיעור שאלתי אותו שאלה. איך שסיימתי להוציא את השאלה מפי, שמתי לב שזו שאלה של התוס' באותו מקום… אך את הנעשה אין להשיב. הבטתי מתוח במרן, ממתין לתגובתו, אך זו בוששה מלהגיע. מרן שקע בהרהורים, והיה נראה שהוא חושב על השאלה. אחרי פרק זמן קצר אמר אחד מהרבנים המשיבים שנכח בשיעור כי זו שאלת התוס'. כאן מרן לא יכול היה לסמן לו דבר, מחמת שישבתי ממש בקרבתו והייתי קולט זאת…
"אך מרן הגיב בצורה מופלאה…
"הוא השפיל את עיניו לגמרא הפתוחה לפניו, והחל 'לחפש' את התוס'. כאילו הוא גם כן לא יודע שזו שאלת התוס'… מרן קרא בעיניו על כל דיבורי התוס' שבעמוד, לאחר מכן הפך את הדף ועיין גם שם, וחזר לעמוד הקודם, ושוב דפדף, וכך במשך דקות ארוכות מרן 'עיין' בשאלתי וכל זאת כדי שלא ארגיש לא נעים שלא זכרתי את התוס'…
"בינו נא זאת!", מסכם התלמיד, "כיצד מרן זצוק"ל התייחס ברגישות מופלאה לכל בחור צעיר ובגאונות של מידות טובות העדיף לבייש את עצמו ולא לגרום אי נעימות לשואל. ולא מדובר בשואל שהוא אחד מגדולי הדורות, אלא בבחור צעיר".