מה יותר מרענן מאבטיח קר בקיץ הלוהט? אבל לא הרבה יודעים שאכילת אבטיח הפכה להיות נושא מורכב מבחינה הלכתית.
ולמה באמת? המבוגרים מביננו בוודאי זוכרים שעד לפני עשרים או שלושים שנה, לאבטיח היה מרקם שונה. הוא היה יותר ספוגי ויותר מימי, וכמובן גם היו לו המון גרעינים שחורים שהקשו מעט על האכילה.
אז מה קרה לאבטיח, כיצד הוא השתנה? ובכן את הגרעינים השחורים הורדו על ידי הנדסה גנטית, ואת המרקם של האבטיח שינו על ידי הכלאה שעשו לו עם דלעת וכן עם מלפפון…
שאלה: האם יש חשש הלכתי באכילת אבטיח שמקורו בכלאיים?
תשובה: ב'הליכות ארץ' כותב הגר"י אפרתי שליט"א, שיש מחלוקת גדולה בפוסקים אם מותר להרכיב ירק בירק, ולדינא הוא כותב שגם הסוברים שאסור להרכיב ירק בירק, מסכימים שמותר לאכול ירקות שצמחו מהכלאה כזאת.
הבעיה היא שבזמנינו הפך הנושא לתעשייה לשם הפקת רווחים ממכירות, ויש החוששים לכך שאם אנחנו נקנה ירקות שהוכלאו זה בזה, אנחנו בעצם מסייעים בידי עוברי עבירה ומעודדים אותם להמשיך ולהכליא ירקות, כדי להגביר את הביקוש להם בשוק.
ושמעתי שיש היום מספר יהודים שמכירים היטב את התחום של ההנדסה הגנטית של הצומח, והם פועלים לפתח זן חדש של אבטיח שיהיה טעים, עסיסי, בעל מרקם נוח לאכילה וגם מבוסס על טהרת האבטיח בלי שום הכלאה, כך שבשנים הקרובות נזכה לאכול 'אבטיח למהדרין'.
מעשה ידוע ונפוץ היה בבני ברק, ביהודי יקר וחשוב, תלמיד חכם ירא ושלם רבי בערל זאקס, שכל פעם שהיה מוכר האבטיחים עובר מתחת לביתו על עגלת האבטיחים שהיתה רתומה לסוס, הוא היה ממהר לרדת מהבית ולקנות אבטיח אחד, לא כדי לאוכלו, אלא היה מבקש מבעל האבטיחים רשות, ומעשר את כל האבטיחים שבעגלה כדת וכדין. זאת, כדי שהלקוחות הבאים לא יכשלו חלילה באכילת טבל או דמאי, ועליו אמר הכתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".
ללבוש פראק או לא?
שאלה: מעשה היה ביהודי בר אוריין שהתמנה לכהן כרב שכונה. כשהגיע לבית הכנסת בחליפה רגילה, באו אליו בני קהילתו החדשים ואמרו לו שאין זה יאה שהרב אינו לובש פראק כמנהג הרבנים. "לשם כך יקנו 'חלוקא דרבנן', כדי שיהיה הרב הדור בלבושו ואנחנו וטפינו נראה שהוא מורם מעם, חלק בסיסי בכבוד התורה", הם טענו.
לעומתם טען הרב שהיו לא מעט גדולי ישראל שלא נהגו ללבוש 'חלוקא דרבנן', כמו מרנא החפץ חיים, מרן החזון איש, רבי נחומק'ה מהורודנא, הגאון רבי משה סולובייצ'יק, מרן הסטייפלער ועוד גדולי תורה אחרים.
באו הצדדים לפני מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין זצ"ל והציגו את טענותיהם. מרן הגר"ג לא ביטל את השאלה, ובענוותנותו הפנה את השואלים למרן הגראי"ל ולא הסתפק בהמלצה גרידא, אלא גם הרים טלפון להרב דוד שפירא, נכד מרן זצ"ל, וביקש ממנו שיקבע להם תור בהקדם אצל הגראי"ל שיוכלו לבוא ולהציג את שאלתם.
הם אכן הגיעו לרבינו הגראי"ל ושאלו אותו, הצדק עם מי?
נענה הרב שטיינמן ואמר להם שהדבר תלוי בצורה הסתכלות: מי שלובש את הבגד בדרך של גאווה וכבוד, כמובן שמוטב יהיה שלא ילבשנו כלל אמר. אבל הדרך הנכונה היא להסתכל על זה כבגדי עבודה. רופא לובש חלוק לבן, מנתח לובש בגדים ירוקים, חשמלאי לובש סרבל כחול, עורך דין לובש חליפה מעונבת, שופט לובש גלימה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, רב קהילה לובש פראק!
"כשלובשים את הפראק כ'בגדי עבודה', אין שום חשש של יוהרא", אמר מרן זצ"ל.
(קטעים מתוך מדור נרחב בגליון 'לקראת שבת' עקב)